אומרים שכשאתה נוקם במישהו אתה מאבד את התמימות.

טסה והרדין, בניגוד לכל הסיכויים, התגברו על כל המכשולים, אבל האם הם יקבלו סוף מהאגדות?

אוליביה רואיס בת השמונה-עשרה יפהפייה, תמימה ועקשנית מאד, ניחנה בחושניות אפלה שלא ניתן להתכחש לה או להסתירה

“לא רציתי להיות הבעיה שלו. רציתי להיות החיים שלו. אחרי הכול, הוא היה החיים שלי.“

מערכת היחסים של אליינה וית´רז והדסון פירס מעמידה במבחן את יכולת שניהם לתת אמון. הם מחליטים שהדרך היחידה להמשיך הלאה ביחד היא עם דלתות פתוחות ושקיפות מלאה. זה לא יהיה קל לאוהבים המצולקים, אך הם מחויבים עכשיו זה לזה יותר מתמיד.
אבל בעוד בני הזוג ממוקדים בעתיד, העבר מופיע שוב ומאיים על הקשר השברירי ביניהם. הבטחות שניתנו מופרות, ואליינה מגלה שלהדסון יש עדיין סודות רבי עוצמה – סודות שיקרעו אותם זה מזה.
למרות כל רגשותיה כלפיו, ההחלטה האם לסלוח ולשכוח עומדת למבחן שמעבר ליכולתה, וזוגיות אמיתית עם הדסון נראית פחות ופחות בת השגה.

״אני לא האישה הקטנה שזקוקה לעזרה מהאביר החתיך.״
דני מניח את ידו הימנית על החזה מעל ליבו וצוחק. ״אז ג´סיקה היפהפייה חושבת שאני חתיך?"
אני נושכת את שפתיי כמעט עד זוב דם, ומנסה לחשוב על תשובה מתוחכמת, אבל דבר לא עולה בראשי.