נישואיה השלווים של זהבה הולכים ומתערערים בעקבות סימנים מטרידים המרמזים לכך שבעלה

על ההר היפה ביותר שראיתי, מול אגם סן פדרו בגואטמלה, נשבר לרוני הלב. היא ישבה ובהתה באגם, ויכולתי לראות שבפעם הראשונה בחייה היא פשוט לא יודעת מה לעשות.” חייה של רוני שינקמן, צעירה בשנות ה20-, קיבלו תפנית לאחר שחוותה פרידה דרמטית. היא התחילה לכתוב את שעל ליבה, ולשתף את חבריה בפייסבוק ואת קוראי הבלוג שלה באתר הבלוגים “מה וזה”. עד מהרה הבלוג תפס תאוצה, ויותר ויותר קוראים הצליחו למצוא את עצמם בין השורות ולהזדהות עם המילים הכתובות בשנינות בוטה, בגילוי לב חושפני במיוחד וברגישות רבה. בסיפוריה, מציבה רוני מראה בפניה ובפני הקוראים, המשקפת את המציאות שלא תמיד קל להודות בה ולהתמודד איתה, ועם זאת – מקרינה חוזק, עוצמה ואופטימיות.

בפתח כל יש להבין, על ארץ הבננות האדמות מלך המלך ברין.

רומן, שמתחיל בטעות תמימה ומתגלגל כמו מעצמו, בלי שליטה. מפגש טעון בחצר אחורית של גלידרייה הופך את נופר לסמל לאומי, לכוכבת תקשורת שכולם מבקשים את קרבתה.

היו שמועות. ריח של פחד עמד באוויר. ואף על פי כן הכול היה בלתי צפוי, ואירע במהירות שלא תיאמן. הסובייטים נוטשים את העיר. הגרמנים בפתח. מרה סטולר חוטפת את בנה הישן ונמלטת על נפשה.
מאותו היום הופכים חייה למסע של בריחה והישרדות. בזכות מראהו הארי של בנה הפעוט (כל עוד לא פשט את מכנסיו), תושייתה וחוכמתה, הם מצליחים להימלט מן העיר לאחר רצח תושביה היהודים. בדרכים לא דרכים, כשהם חסרי מסמכים, נודדים האם ובנה במסווה של פליטים פולנים על פני פולין הכבושה, עד ורשה הבירה. בדרכם הם מתמודדים עם הפחד להיתפס בכל רגע, הרעב, הקור, מחלות, אדישותם ואכזריותם של בני האדם, אך גם זוכים ברגעי חסד וחמלה.

בלשון ציורית, בדמיון שופע וחומל הוא מוליך את דמויותיו בסמטאות פירנצה וירושלים וברחובות פריז...

כל אדם המבקש לראות לויתן לצאת ולנדוד אל המים הרחוקים ביותר. אל מרחבים נסתרים, ספק מציאותיים ספק מדומיינים, אל מקום משכנו של הלויתן.

רומן אוטוביוגרפי, סבוך, מרגש ומורכב. הספר יוצא לאור לאחר ארבע שנות כתיבה, ומסופר מראות עיניה של הסופרת כמראָה על עברה.

תמיד הייתי שמן, שמן עליז בדרך כלל, שלא נתן למשמניו להפריע לו. הייתי תלמיד חְנון ומצטיין בילדותי והמשכתי להיות סטודנט חנון ומצטיין,