הדרך בחינוך משולה במידה רבה לצעידהבשביל. חלקו כבר מוטבע בקרקע וחלקו נוצר בטביעות רגלינו. מובן שיש גם דרכים אחרות, הדרך שלנו אינה בהכרח המרכזית, ובוודאי אינההיחידה. היא רק נתיב אחד מני רבים.

דיכאון הוא מצב, שפעמים רבות אינו מובן לסביבה. בספר זה, מפנה הבת שאלות לאביה הלוקה בדיכאון ומקבלת ממנו הסבר ישיר ובגובה העיניים.

למה קוראים לך רביטל בבי"ת? מה עושים עם החבר הרעב של הילד? ועם ההורים הסוררים שעדיין לא שילמו את חובם לוועד הגן? ואיך, למען השם, מתחזקים זוגיות לאור נרות אקמולי?
ספר זה הינו אוסף מטוריה של רביטל ויטלזון–יעקבס, שכותבת בכנות מעוררת הזדהות על קשייה כאשת משפחה, המנסה לשלב אמהות לארבעה, קריירה ופילאטיס. היא חושבת שחובה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, פשוט כי בבית נקי מדי, ולכן הכול נדון בפתיחות: קשיי פוריות, תעלומת המתכון המושלם לפתיתים, הפוליטיקה של גן השעשועים, היחסים הטעונים עם המקווה ומורכבות האהבה. מתברר שזה קצת עצוב, בעיקר מצחיק ותמיד–תמיד נוגע ללב.

ספר חובה לכל העוסקים בחינוך! עדות ממקור ראשון על הצלחת מערכת החינוך הפינית במהלך שלושה עשורים.

סיטואציות מוכרות, יומיומיות, מחיי המשפחה מתוארות בדיוק, בחן, לעיתים בחיוך דק, תוך מודעות לפשטות המורכבת שלהן.