מסע אישי מטלטל ורב תהופוכות , המאלץ את כל אחד מגיבורי הרומן השותפים לסודות , להתעמת עם הצד האפל שבעברם .

גבר נזכר עשרים שנה לאחור באהבתו לסיון, ציירת יפהפייה ומסתורית. אנטי-גיבור מלא בשנאה עצמית, נקלע לזירת התרבות והאמנות התל אביבית.

מעיין רפאל השתחררה מהצבא לפני פחות משנה ונלחמת כדי להציל את משפחתה מקריסה כלכלית. כמפרנסת היחידה במשפחה, העול הבלתי נתפס המונח על כתפיה לא מניח לה לרגע, מכריח אותה לשכוח את עצמה ואת צרכיה לחלוטין.
עוז שגב הוא שחקן טניס מפורסם. בדומה למעיין, הוא נלחם כדי להשיג את מטרותיו, מתאמץ לשרוד בעולם חסר רחמים. אך בניגוד אליה, מגיל צעיר הוא קוטף ניצחון אחר ניצחון וקוצר תהילה.
מפגש מקרי מחבר את מסלול חייהם, תשוקב בוערת ניצתת והחוויה המטלטלת מאלצת את עוז ומעיין להתמודד עם דברים שלא הכירו מעולם.
כשהצרות מופיעות, עליהם להחליט האם יתמודדו עם המכשולים העומדים בפניהם יחד, או אם מוטב להם ללכת כל אחד לדרכו.

רצח בבית הספר לאמנויות הוא רומן מתח וסיפור אהבה והתפכחות הכתוב בכישרון ובתנופה.

שנת 2027. איה, רווקה אמריקנית בת 38, טסה לביקור בישראל. עשרים שנה לפני כן היא ביקרה כאן עם קבוצת נוער, התאהבה בהראל ובאווירה של ישראל, וחלמה לבנות בה את עתידה. אך דרכי השניים נפרדו כשחזרה לארצות הברית. משפחתה הגרעינית הרוסה, קשריה עם גברים לא צלחו, ועתה היא עובדת על דוקטורט ביחסים בינלאומיים במזרח התיכון. מייל פתאומי מהראל מציע לה לבוא לבקר בישראל, והיא נדלקת ונוסעת בלב מלא תקווה וציפייה. כבר במטוס מתרחש אירוע בעייתי דרמטי, ובהמשך שהותה בארץ איה חווה אכזבה מאהבתה, והמציאות בשנת 2027 טופחת על פניה: מיטב המוחות היצירתיים נטשו את הארץ, חוקי הדת שולטים, אין השקעות מחו”ל, שחיתות והזנחה שוררות בכול. ולמרות כל זאת הישראלים ממשיכים לתמוך בשלטון הקיים, משום שאינם רואים באופק כל אופציה אחרת. אלא שרוח הזמן, ושאיפתם המשותפת של תושבי המדינה על גוניהם השונים, מביאות איתן אופציה חדשה, והם מאמינים שהודות לה יזכו לחיים טובים באווירה דמוקרטית

עיני כל סטארטאפיסט, נשואות אל חברות ההיטק הגדולות, היושבות בעמק הסיליקון בקליפורניה.

עצומה של נשים שמפרקות את הקשרים הסבוכים שבין אשמה ובין תשוקה ועונג; זהו ספר המבקש לשנות היסטוריה ארוכה של שתיקה. הוא מדבר סקס כפי שנשים תופסות אותו ומתאר את היחסים המורכבים של נשים עם גופן.

שם הרומן "את לא נראית בכלל" הוא בעל כפל משמעות - לא רואים עליך את גילך... לא רואים אותך... הרומן  מחבר את הקוראים לנרטיב הנשי על גיל והזדקנות שאינו עוד "נושא נשי" זניח אלא סוגיה חברתית-מגדרית רלבנטית  לכולנו, בכל גיל.