במשך עשרות שנים היה שמעון פרס "מר ביטחון": עוזרם של דוד בן-גוריון ולוי אשכול במלחמת העצמאות, אחר כך מנ"כל משרד הביטחון, סגן שר הביטחון, שר הביטחון וראש הממשלה.

מאהבת, מהפכנית, קיסרית: עלייתה לגדולה של ז´וזפין בונפארט.

בשנת 1963, כשפיל נייט סיים את לימודיו בחוג למנהל עסקים, הוא לקח מאבא שלו הלוואה של חמישים דולר והקים חברה בעלת מטרה פשוטה אחת: לייבא מיפן נעלי ריצה באיכות גבוהה ובמחיר נמוך. הוא סיים את השנה ברווח של 8,000 דולר. כיום מרוויחה החברה שהקים, נייקי, 300 מיליארד דולר בשנה והסמל המסחרי שלה, ה"סְווּש´ הוא הרבה יותר מלוגו. זהו סמל ליופי, לעוצמה ולגדוּלה, והוא אחד האייקונים המזוהים ביותר בעולם.

אבל נייט, האיש שמאחורי הסמל של נייקי, נותר במשך שנים תעלומה. כעת, בספר אוטוביוגרפי מפתיע וצנוע, נטול עכבות, מצחיק וכתוב להפליא, הוא מספר סוף-סוף את סיפורו האישי.

הכול מתחיל בהחלטה לא שגרתית. בגיל 24, בזמן שהוא חורש את העולם בטיול תרמילאים במזרח, באירופה ובאפריקה, נייט מתלבט ומתחבט בקשר לעתידו, עד שהוא מחליט שבמקום לעבוד בתאגיד גדול הוא מעוניין להתחיל מאפס ולבנות לעצמו משהו חדש, דינמי, שונה.

בנעליים גדולות הוא מספר על הסיכונים הרבים והנועזים שלקח במהלך הדרך, על הכישלונות המייאשים, על אינספור הבנקאים הספקנים שניסו לרפות את ידיו ואף להכשילו – וגם על ההישגים המלהיבים ועל האסונות שמהם ניצל בעור שיניו.

במהלך הקריאה נבין לעומק את מהותן של מערכות היחסים שעיצבו את לבה ונשמתה של חברת נייקי: עם ביל בוורמן הכריזמטי וחמום המוח, שותפו ומאמן הריצה שלו בקולג´, ועם עובדיו הראשונים, אוסף של טיפוסים ססגוניים שנהפכו עד מהרה למשפחה של מכורים לנייקי. יחדיו, רתמה החבורה הזאת את החזון האמיץ אל האמונה המשותפת בעוצמתו המשקמת ומחוללת הנסים של הספורט ויצרה מותג ותרבות שחוללו שינוי כביר.

פיל נייט, אחד המנהלים המשפיעים והנערצים ביותר בעולם העסקים, הקים את חברת Nike. Inc. וכיהן כמנכ"להּ משנת 1964 ועד 2004. מאז ועד היום הוא ממשיך לכהן כיושב ראש חבר המנהלים של נייקי. הוא חי במדינת אורגון שבארצות הברית עם אשתו פני.

התרסקות נחשבת לאחת המסות הסיפוריות האישיות הטובות ביותר במאה ה-20. משבר אמצע החיים של סופר ענק, שחש כי הגיע לסוף דרכו, מתואר בה בכישרון ספרותי גדול ובגילוי לב נדיר.

גדולי השחמטאים של ישראל בכל הזמנים. סקירה היסטורית מקיפה, כולל אוסף קרבות של טובי שחקני ישראל

פסיפס חי של זכרונות ילדות המשחזרים סיפור משפחה מהמלאח הישן (רובע יהודי) של מכנאס שבמרוקו.

"בר מזל אני, שנולדתי למי שנולדתי, שהגרגיר הזעיר שהוא אני, הושלך לעולם בשעת רצון, ושהמקום שהוא נזרע בו, הוא החמרה הטובה של כרכור". (שיכון חדש – מגולה לגאולה)  שיכוני העולים שצצו בכל הארץ במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת יש מאין, כפטריות לאחר הגשם, קלטו את מפוני המעברות יחד עם גלי העלייה שהמשיכו להציף את חופי ארצנו.