האדם ניחן בסתגלנות מופלאה, ורחוק מלהיות יצור שאינו מסוגל להשתנות. הפסיכולוגיה הדגישה את גילוי התכונות, בעיקר התכונות שתחילתן בשנות הילדות הראשונות והמתמידות תקופה ארוכה. דגש זה על הקביעות מנע מן הפסיכולוגיה את האפשרות לראות את היכולת האמיתית של בני האדם לשלוט בדרך ראייתם את החיים. ההתאמות שערכנו כתוצאה מהסתגלנות המדהימה שלנו מצביעות על הצורך בהדגשה חדשה. יש מקום לתיאוריה שתחקור את היכולת הטמונה בנו להשתנות, ממש כשם שיש מקום לתיאוריה החוקרת היום את חוסר ההשתנות שלנו. שינויים בטבענו התרחשו על פי רוב מבלי שתכננו אותם. אנו משנים תכופות את השקפותינו כתוצאה מיעוד חדש שאנו בוחרים לעצמנו, כמוכתב לפעמים ע``י צרכים חדשים. אך בנסיבות עצמן לא היה מעולם די כדי לשנות את אופיינו. שינו אותו באופן ישיר השיטות שלנו להתמודד בנסיבות. חקר הסתגלנות, כלומר הדרך בה אנו מתאימים ומכוונים את עצמנו, היא התיאוריה הישירה המסבירה כיצד להשתמש ביכולת זו, הבאה כיום כמעט תמיד לידי ביטוי באופן לא מודע. הפסיכולוגיה יכולה לגלות באופן שיטתי את העקרונות המסבירים את הסתגלנות האנושית. ניתן לקבל החלטות במטרה ליצור השקפה, בדרך זו ניתן לרתום את כוח הרצון לצרכיו של האדם. משום כך השאלה החשובה שיכול אדם לשאול היא: כיצד פעולותיי משפיעות עליי? חקר הסתגלנות מכוון להשיב על שאלה זו באמצעות הבנת התהליך כולו, ולגייס את יכולת ההתאמה שלנו כך שנוכל להשתמש בה באופן מודע. ``חקר הסתגלנות`` – הנו ספר מסעיר ופרובוקטיבי, ועם זאת הגיוני מאין כמוהו. ספר זה הנו, ללא ספק, אחד מעמודי התווך בספרות העוסקת בפסיכולוגיה וביכולתו של האדם בשנות ה80- ומעבר להן. ``האדם הוא חיה סתגלנית, יצור המסתגל לכול,`` אמר בזמנו דוסטוייבסקי, וג`ורג ויינברג זיהה יכולת זו כתכונתו החשובה ביותר של האדם. ``חקר הסתגלנות`` הוא עבודת מחקר אלגנטית והגיונית כאחד. ג`ורג ויינברג טוען, כי אנו בני חורין – רצון חופשי וכבוד אנושי קיימים – וכי ישנן טכניקות באמצעותן נוכל להטיב עם עצמנו ולרתום את כוחם של הרצון החפשי והסתגלנות השוכנים בקרב כולנו. בני האדם מסוגלים לפקח על התנהגותם. ספרו מורה לנו לא רק כיצד לעזור לעצמנו, אלא גם לידידנו ולילדינו.