..יש ילדים שמתחברים לילדים אחרים, יש שנקשרים לחיית מחמד, לספר, לציור או לצעצוע אהוב ויש אשר מעדיפים... (על כך תקראו בספר)

 הכותבת היא יועצת חינוכית, והיא מביאה את סיפור חייה האישי דרך ספר זה, שבו מתוארת חוויית האובדן הכואב שחוותה בילדותה, ושהיה לחלק בלתי נפרד מחייה לאורך שנים ארוכות.
 
הסיפור מתאר את ההתמודדות היומיומית עם האובדן, את הכאב הגדול, את החסר שמציף את הלב ואת תחושת הגעגוע שהזמן לא מרפא.
 
מטרת הספר היא, בראש ובראשונה, לאפשר מקום מזדהה, מבין ומכיל עבור ילדים אלו, החיים עם החסר, עם החור בלב ועם הכאב שלא תמיד מדובר, אבל מורגש מאוד-מאוד. עוד מבקש הסיפור לאפשר לך - הקורא, המבוגר, ההורה, המורה או כל אחד אחר - להכיר בכאב זה, להבין את התחושות הקשות ולהזדהות עמן ומשם לנסות ולתת את המענה.
 
הספר אבא שלי היה מתאר ילד שעולמו חרב עליו באחת: אביו נפטר.
במילים כנות, פשוטות ומרגשות פותחת לנו הסופרת צוהר למה שמתחולל בלבו של הילד, לרגשות שלו, לתחושות האובדן והחסר שמלוות אותו במצבים שונים בחיי היום-יום, לגעגועים, לתסכול ולקושי להשלים עם האובדן.
 
ילדים שמציאות חייהם דומה ימצאו בספר חבר קרוב שמרגיש וחושב כמוהם. מבוגרים יוכלו להיעזר בספר כדי להבין טוב יותר את מה שמרגיש ילד שפתאום אין לו אבא.

אַלֶכְּסַנְדֶר הוּא אֶפְרוֹחַ קָטָן בַּעַל תֵּאָבוֹן גָּדוֹל.
יוֹם אֶחָד קָץ אַלֶכְּסַנְדֶר בִּסְעֻדּוֹת הַגַּרְגְּרִים וְהַזֵּרְעוֹנִים הַמֻּגָּשׁוֹת לוֹ בְּאֹפֶן קָבוּעַ בְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ עַל יְדֵי סַבָּא נוֹחַ, וְהוּא יוֹצֵא לָתוּר אַחַר מַטְעַמִּים אֲחֵרִים. בְּתֹם מַסַּע טְעִימוֹת מְפָרֵךְ בְּרַחֲבֵי הַחַוָה חוֹזֵר אַלֶכְּסַנְדֶר אֶל הַלּוּל, מְצֻיָּד בְּתוֹבָנָה חֲשׁוּבָה שֶׁאוֹתָהּ מַנְחִיל סִפּוּרֵנוּ גַּם לַיְּלָדִים הַמַּאֲזִינִים לוֹ.

ילדים בני חמש ומעלה, שהספר נכתב למענם, מבינים קוגנטיבית כי המוות הוא בלתי הפיך, אבל עדיין הבלבול הוא גדול. 

יהודה אטלס, יוצרם של חמשת ספרי "והילד הזה הוא אני", כתב עד היום 28 ספרים, רובם ילדים. תרגם כשישים ספרים לגיל הרך וספר לנוער. הוא גם מבקר, מרצה וחוקר ספרות ילדים. בשלושת כרכי "ילדים גדולים", שכתב למבוגרים, כארבעים מונוגרפיות על סופרים ומאיירים לילדים, קלאסיים ברובם, חייהם ויצירתם.

זוּג זָרִים חַטְטָנִים פּוֹלְשִׁים לָאַרְמוֹן בְּאֶמְצַע מִשְׂחַק טָאקִי מַלְכוּתִי שֶׁל מִשְׁפַּחַת בּוּלִיגָרוֹב וְחוֹמְקִים הַחוּצָה כְּשֶׁבִּידֵיהֶם אוֹצַר הַכֶּתֶר. ג´וּנְיוֹר וּמִשְׁפַּחְתּוֹ יוֹצְאִים מִיָּד בְּעִקְבוֹת הַפּוֹרְצִים שֶׁהֵעֵזּוּ לְהַפְרִיעַ לָהֶם

בְּבַיִת קָטָן וְשָׁלֵו מִתְגּוֹרֶרֶת גֶ´נִי לִינְסְקִי, חֲתוּלָה שְׁחֹרָה וּבַיְשָׁנִית, שֶׁצָּעִיף אָדֹם כָּרוּךְ סְבִיב צַוָארָהּ. יוֹתֵר מִכֹּל, גֶ´נִי רוֹצָה לְהִצְטָרֵף לְמוֹעֲדוֹן הַחֲתוּלִים שֶׁבַּשְּׁכוּנָה, וּלְשֵׁם כָּךְ הִיא צְרִיכָה לְהַדְגִּים כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד. אַךְ גֶ´נִי בְּטוּחָה כִּי הִיא אֵינָהּ מִצְטַיֶּנֶת בְּדָבָר. הַאִם תַּצְלִיחַ גֶ´נִי לְהִתְקַבֵּל לַמּוֹעֲדוֹן? וְאֵיזוֹ הַפְתָּעָה מֵכִין עֲבוּרָהּ קֶפְּטֶן טִינְקֶר?