סיפורים משכונת אבו באסל

"לא כל האנשים טובים בלריב," אמרה לבסוף בשקט. "והאיש הזה אפילו גרוע בזה."

על ההר היפה ביותר שראיתי, מול אגם סן פדרו בגואטמלה, נשבר לרוני הלב. היא ישבה ובהתה באגם, ויכולתי לראות שבפעם הראשונה בחייה היא פשוט לא יודעת מה לעשות.” חייה של רוני שינקמן, צעירה בשנות ה20-, קיבלו תפנית לאחר שחוותה פרידה דרמטית. היא התחילה לכתוב את שעל ליבה, ולשתף את חבריה בפייסבוק ואת קוראי הבלוג שלה באתר הבלוגים “מה וזה”. עד מהרה הבלוג תפס תאוצה, ויותר ויותר קוראים הצליחו למצוא את עצמם בין השורות ולהזדהות עם המילים הכתובות בשנינות בוטה, בגילוי לב חושפני במיוחד וברגישות רבה. בסיפוריה, מציבה רוני מראה בפניה ובפני הקוראים, המשקפת את המציאות שלא תמיד קל להודות בה ולהתמודד איתה, ועם זאת – מקרינה חוזק, עוצמה ואופטימיות.

רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עוז ואת גדולתו כמספר מחונן, שהיה בן 26 בלבד כאשר כתב את הספר.

כשהיתה סאלי בת תשע-עשרה ועמדה להינשא, החלו הפצצות הגרמנים על ורשה. אביה נהרג ואחיה נהרג. ארוסה יעקב הובל למחנה עבודה אך חזר במפתיע, ויחד הם הצליחו להגיע לגבול ברית המועצות.