כנפיים, ספר שיריו החדש של אמיר אור, הוא ספר שיש בו שמחה הן מצד תוכנו והן מצד צורתו.

לאורך דפי ספרו החדש, אוֹטְהוֹן, רץ צביקה ניר את חייו בתנועה כאוטית של הִזָּכְרֻיּוֹת אסוציאטיביות. פלשבקים חושיים ואירועים רגשיים מִתְעַבִּים במשק כנפי הפרפר, ומעירים במשורר סופה שירית.
 
בספר מתקיימת תנועה מטלטלת בין זרועותיה של אנה, נערת הליווי האוקראינית, "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ אָנָה / אוֹפֶלְיָה לְבָנָה שֶׁלִּי", לבין מחשבות פילוסופיות הסובבות מקרא והיסטוריה, רגעים אקטואליים, ושקיעה בהרהורים שבעולמו הפנימי, "לַמְפֶּדוֹזָה, אִי / אִיטַלְקִי קָטָן / שֶׁמִּשְׁקָלָם הַסְּגֻלִּי / שֶׁל מֵי הַיָּם / הָעוֹטְפִים אוֹתוֹ / כְּמִשְׁקַל נַפְשִׁי".

 
היגיון שירי וציווים פואטיים, "הַמְשׁוֹרֵר חַיָּב / לָמוּת בַּבֹּקֶר", שמחת החיים ועצב החיים, מניבים ספר שירה חשוף, מתעמת ורועם. זה ספר של האיש הצעיר שבגר ושב אל עומקי הנחמה ודמעות הגעגוע החמות, אל אוֹטְהוֹן, אל הבית, שהיה ונשאר לתמיד.