178 עמודים. "כתמים לבנים לא מאפילים עוד על האטלס, במקום לגלות ארצות משלמים למקצוענים מסוגי כדי שנכסה אותן, ובמהירות, בלי לבזבז זמן. אבל אני נקברתי יותר מדי זמן מתחת לשמיכה, אולי לתמיד, והקשבתי בעיניים פקוחות לחיי הלילה האפריקאי הפרוץ. אנקות אדם או חיה התקרבו והתרחקו בגלים קצובים ובעקבותיהן בא זמרור גרוני ונדם גם הוא. ציפורי הלילה האפריקאי הפרוץ. אנקות אדם או חיה התקרבו והתרחקו בגלים קצובים ובעקבותיהן בא זמרור גרוני ונדם גם הוא. ציפורי הלילה חזרו לשגרה ותנים מיררו בבכי בשערי המתחם המגודר שלנו. אני זוכרת, בחיי, זוכרת! באפי הפציע ריחם הצמיג של פרחי ההרדוף עם מתקתקותם של פגרי הגויבות, ודרך חור הצצה באוהל השמיכה ראיתי כי הצלליות נסוגות, נסוגו..." מיכל פלג חייתה בילדותה באתיופיה. היא למדה באקדמיה לאמנות "בצלאל", התמחתה בקולנוע באיטליה ועבדה ככתבת העיתונים "מעריב" ו"הארץ". שני ספריה הקודמים הם "שיר הרס" (1996) ו"העיר הפנימית" (1998). בנובלה "לאפרקיה" ובסיפורים הקצרים בקובץ זה מכונסים ניצולי כמה ספינות שנטרפו בנתיב המוליך מאתיופיה, אוזבקיסטן וקובה למלון ג´רוזלם ולקו חמש בתל-אביב.