הקובץ בית היפהפיות הנמות מכיל כמה מן המופלאים שבסיפוריו של יאסונרי קוובטה, מגדולי הסופרים היפנים. מאז פורסמה הנובלה "בית היפהפיות הנמות" היא מהלכת קסם על קוראיה. בין השאר הציתה את דמיונו של גרסיה מארקס, המספר עליה באחד מסיפוריו: "באביב שעבר קראתי ברומן יפהפה מאת יאסונרי קוובטה על זקניה הבורגנים של העיר קיוטו, שהיו משלמים סכומי כסף גדולים כדי לבלות לילה בהתבוננות בנערות היפות ביותר של העיר כשהן עירומות ומורדמות בסמים, והם עצמם מתים מאהבה על אותה המיטה". עלילת הסיפור הזה אכן מתרחשת בבית השעשועים שהזקנים מנסים להימלט אליו, לליה אחד, מאימת המוות בחברתן של יפהפיות חסרות הכרה, שכמובן אינן מודעות כלל לנוכחותם. "התיאור הפיסי העיקש והמדוקדק הזה... הוא פסגת הפורקן המילולי שהשפה מאפשרת"" כותב יוקיו מישימה על היצירה הזו, שאינה אלא סיפור אגדה מודרני המסופר למבוגרים. בסיפור "זרוע אחת" מסופר על נערה שהשאילה את זרועה לאהובה ללילה אחד. בסיפור "נפש חיה" מנהל הגיבור דיאלוג עם חיות במקום עם בני אדם. שלושת הסיפורים שונים זה מזה בסגנונם, אך יש להם יסוד משותף - ניסיונו של קוובטה לתאר בקווים עדינים ומדויקים דיוקנאות של בדידות אנושית המתעמתים עם החידה שבאישה. האובססיה מובילה לסוף טרגי, והאהבה מובילה להרס. יאסונרי קוובטה (1971-1899) הוא הסופר היפני הראשון שזכה בפרס נובל לספרות (1968). ביצירותיו, הכתובות בסגנון לירי, אימפריוניסטי, משתמש קוובטה בדמיון באופן מרהיב. הוא מרבה לעסוק ביחסי גברים ונשים ובקשרי האדם והטבע. שונית שחל פורת, שתרגמה את הספר וכתבה את המבואות ואת אחרית הדבר, היא כלת פרס שר החינוך והתרבות למתרגמים (תשנ"ו).