בשלהי שנת 1956, כשהטנקים הסובייטיים נכנסו בחריקת שרשרות אל כיכרותיה של בודפסט כדי לדכא את המרד ההונגרי, ברחה משפחתם של האחים רוברט ואטילה בק לפריז אל ביתה של הדודה הרמינה, אחות סבתם.

בנתיב הבריחה חוצים רוברט ואטילה שדות מוקשים, ממשיים ודמיוניים גם יחד, ובד בבד מתחרים ביניהם כדרכם של אחים, חושפים סודות משפחתיים כאובים ומתמודדים עם אובדנו של היקר מכול בדרך אל היעד הנכסף. בית.

הדיכוי הסובייטי האלים של המרד, הבריחה החפוזה מביתם, והמסע מהונגריה לפריז, הם רק חלק מהאירועים הרי הגורל שעוברים על השניים, כאשר מעליהם עומד החשוב מכולם: חשיפת סוד משפחתי מימי מלחמת העולם השנייה.

בכתיבה יפה ומוקפדת, שממזגת בהצלחה להט והומור, מתחקה ג´וזף קרטס אחר עקירה בתקופה חשוכה, ובחוויות של חיים באי-ודאות– כפי שהן מתגלות מבעד לעיניהם של שני ילדים הניצבים בפליאה נוכח העולם הסובב אותם.

זהו אחר צהריים שגרתי. השופט הפדרלי סקוט סמפסון יוצא לאסוף את ילדיו לשחייה בבריכה, כאשר הודעת טקסט מאשתו אליסון מבשרת לו על שינוי בתוכניות. היא לוקחת את הילדים לרופא. אבל כאשר אליסון מגיעה הביתה, התאומים – סם ואמה – לא איתה. הודעת הטקסט שקיבל השופט לא הגיעה ממנה. עד מהרה מקבל סמפסון שיחת טלפון מהאיש שחטף את הילדים, המתרה בו שימלא את הוראותיו כלשונן בעת דיון במשפט סמים שעומד להיערך למחרת באולם של השופט הנכבד. והחשוב מכול: אסור לו להגיד כלום, לאף אחד, בשום מקרה. אחרת... ברגע אחד הופכים חייהם המאושרים של השופט ואשתו לסיוט.

אִילִיאַס, נהג-משאית קירגיזי צעיר, איש מקסים אך חם מזג וקצת פרוע, שובה את לבה של אַסֶל, יפהפייה כפרית צנועה.
השניים נסחפים בלהט האהבה ומפֵרים את מסורת עמם ומנהגי אבותיהם.

"הצדפה" הוא רומן אירוטי שאינו מסתיר דבר. הוא מבוסס במידה רבה על המאורעות שכותבתו חוותה.

"אני זוכרת איך צפתי, ילדה על הים, לבדי במפרץ תאילנד. אחי נעלם, אבל אני נושאת עיני אל השמים הלבנים ומאמינה, איכשהו, שאני יכולה לקרוא לו לשוב. אם רק אהיה אמיצה מספיק, או כנה מספיק. ארצות, ערים, משפחות. שום דבר אינו צריך להיעלם"

מצחיק, טראגי, מריר, לעגני, מקאברי, פנטסטי, גס, מבריק – אלה כמה מן התארים שקשרה הביקורת העולמית לספר זה.