סיפורו של דרור פורש יריעה רחבה, אכזרית ומטלטלת של חיים כמעט בלתי אפשריים בקיבוץ של שנות ה-70.

העולם הישן מתקרב לסיומו כאשר המלכה סולגיה מניחה לבסוף את ידיה על אבן התשוקות, לאחר אלף וחמש מאות שנים של חיפושים רצופים. אותה אחיזה באבן, אשר בכוחה לעורר ולברוא מחד אך גם להרוס ולשתק מאידך, מהווה את יריית הפתיחה למסעו של פיליפ השליח בנסיון נואש לעצור את סולגיה פן תשלים את מטרתה, ומקשרת בין שתי פיסות זמן ולמעשה בין שני עולמות – העולם הישן, המאופיין בחיבורו של האדם לנפשו ולטבע הסובב אותו, והעולם החדש בו אנו חיים, שבו נדמה כי איבדנו את דרכינו בין מבוכי הסמטאות האפרוריות של הכרך המודרני לבין דרכי התשוקות והיצר. המאורעות הפנטסטיים בספר משמשים כתפאורה לחיינו בעולם סהרורי ונבוב, אשר בו נוכל אך להביט לאחור ולהתרפק בגעגועים על עולם שהיה בזמן אחר, ואבד.