ד"ר אריק כרמון, נשיא מייסד של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מגולל את מאבקיה של הדמוקרטיה הישראלית במאמציה לגבש זהות ותשתיות נורמטיביות בהיעדרה של חוקה מעצבת. כמנהלו של המוסד מאז הקמתו ב-1990 נחשף המחבר לקשיים ולמכשולים אשר הוצבו לפני הניסיון לבצר ולחזק את הדמוקרטיה השברירית והמאוימת.

הספר הוא נסיון להציג את תפיסת הסכסוך הישראלי פלסטיני, מתוך ראייה מוסרית.

דרך ארוכה עבר נתן אלתרמן מאז פרסם את שירו "על ארץ אבנים" בפואמה "שמחת עניים" ועד לחתימה על מנשר למען ארץ ישראל השלמה. 

סיפורו האישי של תא"ל במיל´ עודד טירה, שהיה מפקד פינוי חבל ימית, קצין תותחנים ראשי, מי שהקים את ´פיניציה אמריקה ישראל´,

החברה הישראלית כמהה ליחד, לביסוסה של רקמת חיים משותפת. זוהי חובתנו, לנהל את השיח ואת הדיון הזה, גם באופן מעשי, בכדי לחזק את היסודות עליהם יכולה וצריכה השותפות הזו לעמוד...

"נגיעות של חסד הוא סיפורה של הפילנתרופיה הישראלית מנקודת מבטו של יזם היי-טק שחייו השתנו בעקבות מעשה של נדיבות. מסעו הפילנתרופי של חיים דהאן מחבר ערכים בני שלושת אלפים שנה עם נתונים על המצב העדכני של תרבות הנתינה והעשייה החברתית המתפתחת בישראל. מפגשיו עם אנשים החולקים את תשוקתו לנתינה מעוררים גם בנו השראה להצטרף למעגל הנתינה והעשייה."

אנג´ליקה ברי

נשיאת קרן ראסל ברי ויו"ר משותף של רשת התורמים Jewish Funders Network

"שורשיו של חיים דהאן ונקודת ההתחלה של חייו, שאותם מעולם לא שכח, נהפכו לכוח המניע של פעילותו וללבנים שהרכיבו ובנו את אופיו. סיפורו של חיים, הנפרש בפנינו ביד אמן, הוא סיפור של כוח עשייה אדיר, שהוקדש למען החברה הישראלית ולעידוד הקהילתיות, התרומה האישית והעזרה ההדדית, וזהו סיפור מרתק."

אלי אלאלוף

חבר כנסת, יו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות, וחתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"א

"היתה לי הזכות לפגוש את חיים דהאן בהתנדבות הראשונה שלו, לוחם בצנחנים תחת פיקודי. את טביעת אצבעותיו פגשתי בעשייה חברתית בתחנות רבות ומגוונות. תמיד הרגשתי זכות להוסיף: ´הוא היה לוחם אצלי´. ספרו נגיעות של חסד מדרבן להתגייס ולתרום ולעשות זאת בדרך מיטבית. בחייו ובספר זה, חיים הוא גם מצפן וגם צפון בעולם של תרומה ונתינה. וכמו אז בצנחנים גם כאן, הכול על מנת להבטיח עתיד טוב יותר לעם היהודי ולמדינת ישראל."

אלעזר שטרן

חבר כנסת ואלוף במיל´

מאיר (37), מסעדן: "[...] אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים, אבל בפועל הם עניים".

בדצמבר 2010 צעיר תוניסאי מובטל, מוחמד בועזיזי שמו, שרף עצמו למוות. אירוע זה הצית הפגנות סוערות של המונים ברחבי העולם הערבי, ואלה הביאו להפלת המשטרים בתוניסיה, מצרים, לוב ותימן, עוררו מלחמת אזרחים בסוריה ובתימן וחוללו זעזועים במדינות אחרות. אירועים אלו, שזכו במהרה לכינוי "האביב הערבי", הם גל שלישי של התעוררות במרחב הערבי מאז הקמתן של המדינות הטריטוריאליות הערביות לאחר נפילת האימפריה העות´מאנית במלחמת העולם הראשונה. רבות מהתקוות הגדולות שתלו במהפכות נכזבו; תוצאותיהן היו מאכזבות: אלימות, אנרכיה וחוסר יציבות פשו במרבית המדינות שהייתה בהן מהפכה. סוריה, לוב ותימן הפכו למדינות כושלות וסימן שאלה מרחף מעל המשך קיומן במתכונתן הטריטוריאלית המוכרת. בחלק מן המקרים ארגוני טרור ג´יהאדיסטיים מילאו את החלל השלטוני. תוניסיה היא המדינה היחידה שבה באו לידי ביטוי סממנים של דמוקרטיה, אולם גם היא עדיין נתונה במשבר כלכלי עמוק המאיים על יציבותה הפוליטית. ספר זה הוא ניסיון ראשון בעברית לבחון לעומק את סערת האביב הערבי, על היבטיה השונים.

בספר, שנים-עשר מאמרים, פרי עטם של ארבעה-עשר חוקרים וחוקרות, מתחומי מחקר שונים (היסטוריה, לשון, ספרות, מגדר, פולקלור, מוסיקה, גיאוגרפיה, מוזיאולוגיה ומחשב), המעיינים בהיסטוריה התרבותית של העלייה הראשונה מפרספקטיבות מאוחרות, חלקן ביקורתיות, מתחקים אחר גלגוליה בין התקופות, ובודקים באיזו מידה הטביעה את חותמה בתרבות הישראלית בת זמננו - לתחומיה ולריבויי פניה