כוריאוגרפיה של בעיות שופך אור על מערכת היחסים בין הפילוסופיה של ז´יל דלז למחול ולמופע הנסייניים בעבודותיהם של שבעה כוריאוגרפים אירופאיים מובילים: קסבייה לה רואה, ג´ונתן בארוז, בוריס שרמץ, אסתר סלמון, מטה אינגווארטסן, יפטה ואן דינטר ויאן ריטסמה. השילוב בין ניתוח עמוק של שבע העבודות פורצות הדרך, בהן Self Unfinished מאת לה רואה (1998) ו-Weak Dance Strong Questions (2001) מאת בארוז וריטסמה, לבין דיון פילוסופי בגוף, בתנועה ובזמן במופע, כמו גם ברעיונות כמו תיאטרליות, היפעלות, אימפרוביזציה ותהליך, מגלה את יכולתה של הכוריאוגרפיה "להביע" מחשבה. כוריאוגרפיה של בעיות כוללת קומפוזיציה של נתקים בין תנועה, גוף ומֶשֶך במופע במטרה להכות את התחושתיות בהלם שיקשה על יכולת הזיהוי. הספר מציע תובנה מעשית על אודות חומרי היסוד של הכוריאוגרפיה: הוא מאפשר לצופים, מנוסים ומתחילים כאחד, לבחון בפרוטרוט כיצד יצירה, ביצוע ונוכחות, במחשבה כמו גם בפרקטיקה, ממציאים כיום מחדש את המופע והמחול.

תורת הדרך האמצעית - הדרך לאושר אישי ולשלום עולמי בחמש תרבויות.

דיונים בעשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס הוא יצירתו המעמיקה והשאפתנית ביותר של ניקולו מקיאוולי (1469-1527). במרכז הספר עומדת השאלה כיצד מעמידים מדינה על בסיס מוצק של מוסדות, חוקים ותרבות פוליטית.

קץ הפילוסופיה? מכיוונים שונים הועלו טענות על אי-יכולתה של הפילוסופיה ללכוד את חווית הקיום ועקרותם של דיונים מטאפיזיים בשאלות כגון "משמעות החיים".

בספר לקראת פילוסופיה של הצילום, אשר ראה אור לראשונה בגרמניה בשנת 1983, מייצר וילם פלוסר לקסיקון לשוני-מושגי פורה