ויקי בום הקטנה ישבה תחת עץ תאנה ואכלה לביבות מגבינה.
התקרב אליה שיח שושנה ולחש באזנה:
"מתי מתחילה המסיבה"

אֲנִי צָהֹב!
כֵּיף גָּדוֹל לְטַיֵּל עִם חַיּוֹת
צְהֻבּוֹת וּצְהַבְהַבּוֹת בַּגַּן,
בַּיַּעַר, בַּשָּׂדֶה וּבַמִּדְבָּר.
סִפְרוֹן חָמוּד לְשַׁעֲשׁוּעַ וּלְלִמּוּד.

"הלוואי שהייתי סוס", התנשפה זיברי ואמרה בצער. "למה דווקא סוס?", התפלאה אמא. "שמעתי שלסוסים יש חיים טובים", ענתה זיברי. "בכל יום מגישים להם אוכל טעים והם לא צריכים ללכת רחוק בשביל למצוא משהו לאכול. גם מברישים להם את השיער ומנקים להם את הפרסות. וחוץ מזה, אף אחד לא רוצה לטרוף אותם. נמאס לי להיות זברה!" היא רטנה.

לַתְּאוֹמִים‭ ‬מוּלוּ‭ ‬וְצָגַאי‭ ‬יֵשׁ‭ ‬שִׁקּוּי‭ ‬אֹמֶץ‭.‬ יֵשׁ‭ ‬לָהֶם‭ ‬גַּם‭ ‬עֶצֶם‭ ‬נֶגֶד‭ ‬חַיּוֹת‭ ‬טֶרֶף, ‬ אֶבֶן‭ ‬נֶגֶד‭ ‬אוֹיְבִים‭ ‬וְזֶרַע‭ ‬נֶגֶד‭ ‬גַּעְגּוּעִים. ‬בְּכָל‭ ‬אֵלּוּ‭ ‬צִיְּדָה‭ ‬אוֹתָם‭ ‬אִמָּא‭ ‬לִפְנֵי‭ ‬שֶׁשָּׁלְחָה‭..

כולם מתרוצצים סביב גיא כי הוא לא מרגיש טוב היום.

בִּכְפָר קָטָן בְּאַפְרִיקָה הָרְחוֹקָה גָּדַל הַיֶּלֶד אָבֵרָה.
מָה הוּא עָשָׂה כְּשֶׁהַגְּדוֹלִים חָרְשׁוּ אֶת הָאֲדָמָה?
הֶאֱכִיל אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְרָעָה אֶת הָעִזִּים.
וּמָה הוּא עָשָׂה כְּשֶׁנִּתְקַל בְּנָמֵר? טִפֵּס עַל עֵץ גָּבוֹהַּ!
וּמָה עוֹשֶׂה אָבֵרָה הַיּוֹם, כְּשֶׁהוּא כְּבָר גָּדוֹל בְּעַצְמוֹ
וְחַי רָחוֹק מֵהַכְּפָר שֶׁלּוֹ?
מְצַיֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁרָאָה כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד.

שֹׁהַם סְמִיט מְסַפֶּרֶת לִילָדִים אֶת סִפּוּרוֹ הָאִישִׁי הַמְּרַגֵּש
שֶׁל אַבְרָהָם פֶרְדוֹ (אָבֵרָה), שֶׁעָלָה מֵאֶתְיוֹפְּיָה וְלֹא יָדַע עַד
גִּיל מְבֻגָּר שֶׁנֶּפֶשׁ שֶׁל אָמָּן וְכִשָּׁרוֹן שֶׁל צַיָּר מִסְתַּתְּרִים בּוֹ.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד נָטַל מִנְּכָדָיו מַחְבֶּרֶת וּצְבָעִים פְּשׁוּטִים וְהֵחֵל לְצַיֵּר תְּמוּנוֹת מִיַּלְדוּתוֹ. וּמֵאָז לֹא חָדַל.
סִפּוּרוֹ מְלֵא הַהַשְׁרָאָה שֶׁל אָבֵרָה הוּא סִפּוּרָם שֶׁל אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁנִּיצוֹץ שֶׁל כִּשָּׁרוֹן מִסְתַּתֵּר בָּהֶם, מַמְתִּין לְהִתְגַּלּוֹת.
צִיּוּרָיו הַמַּרְהִיבִים שֶׁל אַבְרָהָם פֶרְדוֹ, שֶׁמְּלַוִּים אֶת הַסִּפּוּר,
יֻצְּגוּ בְּתַעֲרוּכָה לִכְבוֹדוֹ בְּמוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל.