צל הצופה, ספר חמישי למשוררת ורדה גנוסר, מרמז בשמו על אופיים ומצלולם של השירים. עמדת הצופה ביחסיו עם מושאי התבוננותו ועם נקודת הראות של עצמו, משקפת מערך הגותי וצורני שלם בביטויו הפואטי. השירים מציגים את יכולתה של המשוררת להתיך למקשה אחת לשון דיבור על פשטותה הישירה, ושפת פיוט זוהרת בעושר דימוייה. אהרן אמיר שפרסם את שיריה בקביעות בכתב העת ""קשת"" החל משנות הששים, הטיב להבחין ""בקול חוגג, אך חרישי, בנגיעה ענוגה כריחוף איילות"", האופייני לכתיבתה כשהיא מתרפקת על מיתוסים קדמונים. תכונה זו של איפוק אסתטי הנזהר מצעקנות ומרגשנות, ניכרת הן בשירי האהבה והערגה, והן בתיאורי הווי אורבאני חסר מנוח. שירי הספר מצטיינים בחושניות, צבעוניות וביניקתם הבלתי אמצעית מנופי הארץ וממקורות תרבותה.