תורתו של זיגמונד פרויד שנויה במחלוקת עד היום, עד כי נדמה לעיתים שדבריו של פרויד עצמו אבדו תחת משא הפירושים ולהט הוויכוחים בין החסידים והמתנגדים. רוב התיאוריות של פרויד פותחו בניסיון להבין, לארגן ולהמשיג את התצפיות והעובדות שאותן צבר במהלך עבודתו הקלינית. משום כך אין תורתו מהווה מישנה סדורה, אלא אוסף של תצפיות, תיאוריות ושיטות טיפול שהתרחבו, שונו או נוסחו מחדש במהלך שנות עבודתו בד בבד עם העשרת ניסיונו הקליני המעשי. בספר זה מוצגות התיאוריות ושיטות העבודה של פרויד על פי מהלך התפתחותן ההיסטורי, תוך ניסיון להבין אילו בעיות קליניות העסיקו את פרויד בכל שלב, איך ניסה לענות עליהן ומה הניע אותו לשנות ולפתח מודלים ותיאוריות חדשות מדי פעם. מודלים ותיאוריות אלו ייבחנו בעין ביקורתית מבעד למשקפי המדע של ימינו, במגמה להבין את הסיבות שגרמו לחלקם להיעלם במשך השנים, ולאחרים - להפוך עם הזמן לעקרונות יסוד של הפסיכואנליזה ושל רוב שיטות הפסיכותרפיה הדינאמיות עד עצם היום הזה. ספר זה הוא השלישי בסדרת ספרים שכתב המחבר על אודות הפסיכואנליזה. קדמו לו ´הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות´ ו´הפסיכואנליזה אחרי פרויד´, שיצאו לאור אף הם בסדרה "פסיכה" של הוצאת מודן. פרופ´ פנחס נוי הוא פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט. לימד באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן–גוריון ובמכון הפסיכואנליטי בירושלים.