"מה דעתכם לצאת העירה לבלות?" הצעתי. "אפשר ללכת לטברנה עם מוסיקה מקומית." "אני מאד בעד," מיהרה להגיב הצעירה היפה. מייקל נעץ בנו מבט חודר ופניו הזעיפו. "אי אפשר הערב," הפטיר. "מה פירוש אי אפשר?" אמרתי וכבר התחלתי להתרומם מכיסאי, הרי רובע פלקה נמצא מרחק הליכה מהמלון, נוכל למצוא מקום יפה לבלות." אולם, האוסטרלי הניח יד כבדה על כפתי וחבט שוב בשולחן שאיים לקרוס. בקבוק או שניים התרסקו בקול נפץ על הרצפה והמלצר האומלל מיהר לפנות את יתר הבקבוקים מהשולחן. "אי אפשר, הם אורבים לנו בחוץ, מזה מסוכן מדי," דמותו הענקית התכווצה קמעה. "מי אורב לנו בחוץ? על מה אתה מדבר?"... בהומור דק ובקריצה שובבה מתאר שורש לרר את הרפתקאותיו במקומות שונים: הן בערים גדולות וידועות בעולם והן בכפרים נידחים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה. בכל מקום מצפה לו הפתעה טובה או פחות נעימה, וגם אז רוחו אינה נופלת והוא ממשיך במסעו ובמפגשיו המעניינים עם אנשים. הספר אנשים קטנים וירוקים נקרא ברצף כשחיוך מלווה כל סיפור וסיפור. שורש לרר הוא מומחה לתכנון ופתוח תחבורה ותשתיות, היה מנהל בכיר בחברות ותאגידים, מנכ"ל רשות הנמלים והרכבות לשעבר, ומטייל בלתי נלאה.