בספר השירים "לבן על גבי לבן" מנסה לבנה פולת לגעת בנסתר, באי-יכולתו של האדם להסיט את הוילון, להציץ רגע ולהבין את הסבל, את פשר קיומו שלו, את אי-יכולתו להוליד משמעות לחייו ולשפתו. היא בוחנת לא רק את גבולות הנפש, אלא גם את צידה האפל של פנימיות האדם. בדו-שיח הפנימי חותרת הכותרת לקול אחר, שאולי יביא הקלה. למרות העצב שבשירה זו, ייתכן שיש בה גם נימה של ניחומים. הבנה שהניסיון האנושי אינו ניסיונו של היחיד, אלא חלל אינטגרלי שנוצר מעצם קיומו של האדם באשר הוא אדם. הבנה זו מפיגה ולא במעט את הבדידות. לשונה של לבנה פולת לעיתים היא רכה ולעיתים היא חתרנית וכואבת, אך היא שאובה מן המקורות. לבנה פולת היא ילידת ירושלים, מרצה ראשית לשפות וללימודים בין-לאומיים, והיא מלמדת לשון, ספרות ותרבות ישראל בטריניטי קולג´, הרטפורד קונטיקט, משנת 1987.