עם הוצאתו לאור של הספר בשפה העברית מתגלה בפני הקוראים אוצר בלום של אדויות מזעזעות על הסבל בל ישוער שעבר על ילדים יהודים בתקופת השואה. לפי מדיניות הגרמנית, הילדים הרכים, שהם עתידו של העם היהודי, היו הקורבנות הראשונים להשמדה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה, התברר שמכלל הניצולים מהוים הילדים שבעה אחוז בלבד. העדויות האלה נגבו מיד לאחר קרות השואה בידי מיטב אנשי האקדמיה: עיתונאים, מחנכים, סופרים, עובדים סוצילאים ועוד. גדולתם של אוספי העדויות טמונה בעובדה שהם העלו על הכתב את העדויות הללו ללא כל עריכה, אלא בלשונם של הילדים, כפי שהם ידעו לספר בשפתם הדלה והפשוטה. לכן קובץ זה שלהעודוית מהוה מסמך אותנטי, יחודי ונדיר, שהוא בעל חשיבות היסטורית עליונה. יצויין שבעת פרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1939, הגיל הביולוגי של הילדים שעדויותיהם מובאות בספר זה, נע בין שנה אחת עד לגיל אחת עשרה והעדויות נגבו בהיותם כבר כבני שבע עשרה, אולם במלחמת הקיום וההשרדות הם נהגו כבוגרים לכל דבר. התלגו בהם חושים ואינסטינקטים חיתיים כמו אצל חיות בר הנמצאות בסכנת הכחדה. ספר זה מביא מבט קרוב על נתיב הייסורים שבו עברו ילדים יהודים על אדמת אירופה בזמן השואה, כי לא הייתה להם מולדת שתגן עליהם.