סיפורו האישי של תא"ל במיל´ עודד טירה, שהיה מפקד פינוי חבל ימית, קצין תותחנים ראשי, מי שהקים את ´פיניציה אמריקה ישראל´,

יום לפני שנפטר באופן פתאומי הגיע אריה לביקור אצל אחיו. כשנפרדו נתן לו פיסת נייר שעליה כתב בכתב ידו כמה שורות בלתי מובנות:

“אריה עמית (טפר) חשבון נפש:
רֻסְתַּם הרג את בנו סֻהְרָאבּ ואני לסוף דרכי. זקן. והם השלושה מיגור שאני שכלתי. צעירים לנצח. אנצור את זכרם בסוף הדרך. הנה הם שם.
שלושה פרשים עזי נפש. רוכבים הם לנצח בעמק הקישון...“
שנים אחר כך מתגלה הפתק במקרה על ידי אחד הנכדים וסקרנותו ניצתת. יחד עם חבריו לכיתה הוא מנסה לפענח את תוכנו המסתורי ונחשף לסיפורו של אריה, אחי סבו.

הסופרת יונה טפר, בת משפחה של אריה, מגוללת את קורותיו כפלמ“חניק צעיר; לוחם ללא חת; אדם מופנם וצנוע שפיו ולבו שווים; סייר מחונן שהכיר את כל שבילי הארץ. דרך סיפורו נפרשים אירועים מתקופת מלחמת השחרור שבהם השתתף – פיצוץ גשר אלנבי, קרבות גוש עציון, המאבק על פתיחת הדרכים לירושלים הנצורה, גילוי תוואי דרך בורמה ועוד. בכל האירועים משתקפת אווירת התקופה שבה נלחמו צעירים מעטים ונחושים על עצמאות המדינה.

היומן, שנכתב בעברית האפיינית לראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים

שמים פתוחים הוא ספר אישי ביותר, והדמות שעולה ממנו תפתיע רבים.

איפה להתחיל? בילד שאסף חתימות בפתח משכן הכנסת או בשר המשפטים ושר האוצר?

מה שמטריד אותי, הוא זה שכל מי שיצליח לקרוא את  "בחיי[3]“ עלול חס וחלילה לחשוב שיש לו עניין עם סופר שכל מה שמעניין אותו זה סקס עם נשים. ולא הוא! מענינים אותי בהחלט גם עוד שנים שלושה דברים, אבל מה לעשות כאשר עכשיו, כשאני מתקרב לגיל 90, אני כמעט כבר לא זוכר את הדברים האחרים ולעומתם לא יכול לשכוח אף בת שהטתה אלי חסד נעורים והעניקה לי רגעי אושר מתוקים  "בחיי" הארוכים.
       
בדיוק עכשיו שכחתי מה שם הנערה שבתמונה, מותר לכם להחליט לבד. לי זה לא משנה.

כרך המוקדש להגותו הבוגרת של הגל, החל מיצירתו המונומנטלית "הפנומנולוגיה של הרוח", דרך "הלוגיקה" והרצאות על הדת, המדע והאמנות.