הַחַיִּים שֶׁלִּי הָיוּ נֶהֱדָרִים. הָיוּ לִי אִמָּא וְאַבָּא וְהַרְבֵּה קֻבִּיּוֹת. הָיָה לִי מַזָּל טוֹב.  עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אִמָּא וְאַבָּא הֵבִיאוּ הַבַּיְתָה הַפְתָּעָה וְהַמַּזָּל הַטּוֹב הָפַךְ לְמַזַּל דֹּב!  הוּמוֹר מְרַעֲנֵן, אִיּוּרִים מְלֵאֵי רֶגֶשׁ וַחֲבֵרוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ הוֹפְכִים אֶת “בְּמַזַּל דֹּב“, סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל מַקְס קוֹרְנֶל, לַחֲוָיַת קְרִיאָה מִשְׁפַּחְתִּית וּמוֹכִיחִים שֶׁלִּפְעָמִים הַפְתָּעוֹת דַּוְקָא מַפְתִּיעוֹת לְטוֹבָה.

לפניכם חמישה עשר סיפורים מהחיים, סיפורים רגישים ודקי אבחנה שנוגעים בתחומי חייהם המגוונים של ילדים

ימים לא קלים עוברים על רקסי. הוא מצוברח ומסוגר, כועס על כולם ולא משתף אף אחד בסערת הרגשות שמתחוללת בתוכו. חבריו של רקסי מגיבים למצב הרוח שלו ומתרחקים והוא מרגיש עוד יותר לבד. המעגל בו לכוד רקסי מזין את עצמו וכדי לשפר את הרגשתו חייבים לשבור את המעגל.

רקסי ובית אלף המראות, שאת ההשראה אליו שאבתי מסיפור זן יפני, מעביר מסר לא פשוט להבנה. מה שקורה אצל רקסי בפנים משפיע על כל הסובב אותו וכל מה שקורה לו, תואם את הרגשתו. רקסי הוא זה שקובע את המציאות של חייו. אי אפשר להבין את זה ברגע אחד אבל אפשר להכיר את הרעיון ולנסות ולבדוק אם אכן כך מתנהלים החיים.

בבית אלף המראות, אלף כלבים כועסים על רקסי. הם כועסים כי הוא כועס. כשהוא מכשכש בזנבו, אלף כלבים מקבלים את פניו בשמחה. כך בדיוק מגיב העולם.

שִׁירֶיהָ וְסִפּוּרֶיהָ שֶׁל רִינַת הוֹפֶר מְלַוִּים כְּבָר דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים. הַשִּׁירִים הַחֲדָשִׁים שֶׁקֻּבְּצוּ לְסֵפֶר זֶה, שׁוֹפְעִים רוּחַ שְׁטוּת לְצַד הִרְהוּרִים.