"מיכאל היה אנס שקול ומאורגן, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ודאג לסמם אותי בעוצמה ובאופן המיטביים.

מה אפשר לומר על ספר עטור שבחים חסרי תקדים בכל העולם?
שהוא נפלא, שהוא מדהים, שהוא יצירת מופת ספרותית, שהוא פורץ דרך, שהוא ברא ז´אנר חדש, שהוא מצמרר, שהוא מהפנט, שהוא מרגש, שאי אפשר להרפות ממנו, שהוא רומן היסטורי דוקומנטרי, שהוא עוצר נשימה ומותח כמו המשבוח שבמותחנים. והעיקר - שחייבים לקרוא אותו!

נהג צבאי אחוז חרדות יורה בחתול שחור שעובר בדרכו. חייל שפניו ונפשו הושחתו, ממלכד, בדחף של הרס עצמי, את בת זוגו ואת חברו הטוב. חייל נוסף, בן דמותו של אלוני, חש שאיבד את חירותו ואת זכותו המוסרית לספר סיפורים לחבריו הלוחמים, משום שהועבר לתפקיד עורפי. אלו מקצת הדמויות המאכלסות את השממית, קוץ הסיפורים המפתיע, המסקרן והמטריד של נסים אלוני.
הקובץ שלפניכם מגלה פנים חדשות ולא מוכרות ביצירתו של המחזאי והסופר הגדול. הוא כולל סיפורים שלו שלא נכרכו בספר. ונובלה מופתית, ״השממית״, שנתגלתה לאחרונה בארכיונו ולא ראתה אור מעולם. ברקע הסיפורים, מוראותיה של מלחמת השחרור: המלחמה, כפי שעולה מסיפוריו של נסים אלוני, היא חומר מידבק, מופשט, רעיל. דרך הגוף הפצוע, הפנים השרופים, היא נצמדת לנפשות החיילים, הלומי הקרבות, החשים כגולים בממלכת האנשים הרגילים.
בקובץ סיפורים נפלא ומצמרר זה ניכר, ביתר שאת, כוחו של אלוני כסופר, שאינו נופל כאן, ואולי אף עולה, על כוחו כמחזאי. גלריית הדמויות שהואמשרטט, המתרוצצת אנה ואנה כעכברים במלכודת, לופתת כמו בצבת את המוח ואת הלב. בדרכו הייחודית הוא פותח חלון הצצה לזמן אחר, דרכו מתגלה זמננו אנו. את הספר חותמת אחרית דבר מאת אילן בר-דוד, המופקד על ארכיונו של אלוני.

שניהם גרים באותו בניין: היא מורה צעירה, והוא פקיד בנק בגימלאות.