``אני חייב הסבר איך חדר אדם זר לחיי והרס אותם. הרס לחלוטין! כי לולא הוא וכל פרשת הקשר הזה בינינו, הלא צפוי, והלא קרוא, הכפוי, אפשר לומר - היתה נורה בחיים היום. חיים המאושרים היו לנו!`` - כותב פרופ` ארבל, יליד הארץ, המגולל את קורות היחסים בינו ובין ה``זר``, המשורר היידי פויגלמן, ניצול השואה, שגורלו נקשר בו ``בכבלי ידידות וכאב``. פויגלמן, המעופף בחיבוט כנפיים בין אירופה לישראל, נוחל אכזבה אחר אכזבה בבואו ארצה, ומסיים את חייו כשמחשבות טירוף על שואה נוספת מבעתות את רוחו. ``לא עוד אהיה ציפור שיר. אהיה עורב שחור המעופף בשמי תבל וצורח קרע שטן! קרע שטן! כמו בתפילת הימים הנוראים!``