כל בוקר צועקת שירלי "אני לא רוצה להסתרק" וכך לאט לאט צומח על ראשה ג´ונגל עבות.

זוֹכֶה פְּרַס רוּת שְׁוַרְץ וּפְרַס סִידְנִי טֵיילוֹר
הַשְּׂמִיכָה הַנֶּהֱדֶרֶת שֶׁל יוֹסֵף לִוְּתָה אוֹתוֹ מֵאָז הָיָה תִּינוֹק.

בחות החיות של אפרים, במושב ליד גבעתיים, השעה כמעט שתיים והחיות ישנות צהריים. רק האפרוח כועס ועצוב, יושב לבדו בצל עץ החרוב.

בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּרָה יֵשׁ שֶׁבַע קוֹמוֹת. בְּכָל קוֹמָה יֵשׁ דֶּלֶת קְצָת אַחֶרֶת. וּמֵאֲחוֹרֵי כָּל דֶּלֶת מִסְתַּתֵּר... 

כשהתאוֹמים בוֹעז ואביב מוצאים כלבלב קטן נטוש בין השיחים, הם יודעים מייד שהם חייבים, פשוט חייבים, לקחת אותו הביתה. יש רק בעיה אחת קטנה: כדי שאמא תרשה להם לגַדל כלב, צריך לקרות קסם!

רוזלינד וחברותיה הנסיכות שוהות בממלכת טלדוניה לרגל נשף הסתיו. הן משתעשעות עם החבר החדש שלהן, כלבלב בשם כתם, אך יותר מכול הן שואפות לגלות היכן נמצא "ספר הנינג´ה",

חֵפֶץ מֻפָּל מֵהַשָּׁמַיִם בְּעֵת לַיְלָה מִמָּטוֹס לֹא מְזֹהֶה, וְשֶׁדֶר סוֹדִי נִקְלָט זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן. לְמָחֳרָת קִרְקָס מְשֻׁנֶּה מַגִּיעַ הָעִירָה, וְאַף אֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהֵחֵל לוֹ מֵרוֹץ נֶגֶד הַשָּׁעוֹן לְהַשָּׂגַת כְּלִי מִסְתּוֹרִי, חֵפֶץ שֶׁעָשׂוּי לְהַכְרִיעַ גּוֹרַל מִלְחָמָה...
יְלָדִים, הִכּוֹנוּ לַהַרְפַּתְקָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר עַד כֹּה! כָּל פֶּרֶק בַּסִּפּוּר שֶׁתִּקְרְאוּ הוּא תַּעֲלוּמָה שֶׁעֲלֵיכֶם לִפְתּוֹר יַחַד עִם חֲבוּרַת הַבַּלָּשִׁים הַצְּעִירִים, גִּבּוֹרֵי סִדְרַת ´מִשְׂחֲקֵי בִּלּוּשׁ´. אֲבָל הַפַּעַם עֲלֵיכֶם לְהִצְטַיֵּד בְּפִנְקָס שֶׁל מַמָּשׁ וּבְחוּשִׁים חַדִּים כְּתַעַר, מִפְּנֵי שֶׁלְּאֹרֶךְ הַסִּפּוּר יִהְיֶה עֲלֵיכֶם לְלַקֵּט רְמָזִים וּמְסָרִים סוֹדִיִּים, שֶׁבְּעֶזְרָתָם אוּלַי אַתֶּם תּוּכְלוּ לְפַעֲנֵחַ אֶת תַּעֲלוּמַת קִרְקָס הַמִּסְתּוֹרִין!
עוֹד בַּסִּדְרָה:
1. תַּעֲלוּמַת הַחֲטִיפָה הַמִּסְתּוֹרִית
2. הַמִּרְדָּף אַחַר אִישׁ הַחִידוֹת
3. מִסְתְּרֵי הָאִי הַנֶּעֱלָם
4. הַבְּרִיחָה מִיַּעֲרוֹת הָעֲרָפֶל

תַּכִּירוּ אֶת מַר שׁוּעָל הַמְּהֻלָּל, שׁוֹדֵד הַתַּרְנְגוֹלוֹת הֲכִי עַרְמוּמִי בָּעֵמֶק. תַּכִּירוּ אֶת בּוּגִי, בּוֹנִי וּבּוֹנְצִי, הָאִכָּרִים הַקַּמְצָנִים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לִתְפֹּס וְלִרְמֹס אֶת הַשּׁוּעָל הַסּוֹרֵר. הִצְטָרְפוּ אֶל הַמִּרְדָּף הֲכִי נוֹעָז וַהֲכִי מַצְחִיק – מִרְדָּף בַּמְּחִלּוֹת הַמְּפֻתָּלוֹת שֶׁמִּתַּחַת לַלּוּלִים. הַדַּחְפּוֹרִים חוֹפְרִים, הַשּׁוֹמְרִים מְכַוְּנִים אֶת רוֹבֵיהֶם, וּמַר שׁוּעָל? הוּא רוֹקֵם תַּחְבּוּלוֹת שֶׁשּׁוּב יַפְתִּיעוּ אֶת כֻּלָּם.