ייסורי מיתה הוא ספר הכולל אוסף של טקסטים שנכתבו על-ידי שרית פרידמן-ברזניאק, בת לניצולי השואה המלווה את אביה הנוטה למות, ואגב כך היא מנסחת מחדש את מערכת היחסים ביניהם שבמהרה תבוא אל קיצה. הסיפור אישי מאוד ובה בעת אוניברסאלי. הטקסטים נעים בין האסונות הפרטיים לבין השואה הקולקטיבית: המוות וסופיותו אמנם אורבים בכל פינה, אך שם גם נמצאת האהבה האינסופית, עזה כמותו, וקרב מתחולל. כמו השקיעה, שבעיני המתבונן יכולה לבטא דעיכה וגם פריחה, גם המוות הוא אופציה עבור החיים, אפשרות בחירה. ובחרת בחיים, כתוב.
עבור המחברת שנולדה להורים ניצולי השואה, המפגש עם המוות משחר ילדותה היה חלק מהווית החיים. לפני שלמדה לומר ”אמא“ כבר ידעה למלמל, כנראה, ”הנאצים יימח שמם“. עוד לפני שלמדה להגות ”אבא“ ידעה לבטא, כנראה, ”אושוויץ“. וגם אם במציאות סדר הדברים היה הפוך, כך זה היה. כנראה. למרות זאת, הכאב והבהלה שפקדו אותה בתקופת הפרידה הסופית מהאב, היו בלתי ניתנים להכלה ותורגמו למילים ישירות, חדות, כנות, חודרניות, לא מתיפייפות ולא מתחנפות.
חלפו שנים עד ששרית חשבה שסיפורה הפרטי נוגע בסיפורם של רבים, ויכול לסייע להם בהתמודדות עם שכול וכאב, ולאפשר להם להיות, לחוות, לדמיין לבכות, להירגע ובעיקר לשהות במקום ההכרחי הזה.
שרית פרידמן-ברזניאק היא ילידת הארץ, נשואה ואם לשלושה ילדים, בעלת תואר אקדמי, עוסקת בייעוץ ארגוני. הטקסטים הקצרים שחיברה בפרץ רגשות ספונטאני-אובססיבי אינם מתיימרים להיות שירים, אף שהמבנה והקצב מזכירים שירה. יתכן ואפשר להגדיר את הסוגה כביטוי לירי של תובנות, חוויות, הרהורים ורגשות. שרית אומרת שהטקסטים הם "דברי הימים והלילות" וכתובים ב"עברית ספרותית מדוברת". ”ייסורי מיתה“ זו יצירה על פרידה של אב מחייו, בת מאביה, אדם מאשליותיו. יצירה שיסודותיה אהבה, הערכה, כאב, זיכרון וגעגוע. מילים היוצאות מן הכאב אל הלב, אשר יתאימו לכל הנפרדים.