זֶהוּ סִפּוּר עַל קֻפְסַת נַעֲלַיִם
עִם מִכְסֶה אָפֹר וּפַס בַּשּׁוּלַיִם.
הִיא הִגִּיעָה הַבַּיְתָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה,
וְהַיּוֹם הִיא קֻפְסָה יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה.

הבן שלי היה בן שלוש וחצי כשאביו ואני נפרדנו.

בכל פעם שניסיתי לדבר איתו על הפרידה,הוא מיאן להקשיב או לאמור מילה..

´דובבי אותו´, אמרו הפסיכולוגים,אחרת ישאר במצוקה.

במשך זמן רב נסיתי למצוא ספרות בנושא. ידעתי שזאת תהיה הדרך לשחרר את ציפור נפשו.

הספרים הבודדים שמצאתי בנושא הגירושין היו כבדים ועצובים מדי. ברור היה לי שקיימת דרך אחרת לדבר על פרידה.

יום אחד כשהלכנו לגן הפתיע הקטן:

"אמא, את יודעת למה את ואבא לא גרים כבר יחד?"

אמר ותיכף ענה:"כי אבא רצה דברים כאלה ואת רצית דברים אחרים".

הוא אמר לי, אמו הציירת, את המשפט המדהים הזה ומייד יצאתי למשימה.

כתבתי ואיירתי ספר שעוסק בנושא הגירושין.

הסיפור הוא על משפחת ארנבים שעוברת משבר גרושים והטיפול בנושאי העצב והשמחה

מוסבר דרך צבעים.

.אנשי מקצוע אמרו שיש בו דרך טיפול נפלאה.

."כל אחד והצבע שלו" אמר ארנובצ´יק הקטן לפני שנירדם.

כשבאה ההבנה לילד אז גם באה הקבלה ולאחריה הדרך להחלמה ברורה,

באהבה,

רוית

בספר זה תפגשו דרקון קטן החווה התקפות זעם בהזדמנויות שונות. זהו ספר ראשון בסדרה "למה? ילדים", שמטרתם לעודד הבנה הדדית בין הורים לילדיהם.