קוראים לי נילי, אבא אומר שאני פטפטנית גדולה. וזה באמת נכון, אני אוהבת לספר על כל דבר.
החבר הכי טוב שלי הוא טושטוש, הכלב שלי. לחברה שלי בבית הספר קוראים ריקי. לחבר הסמוי שלי קוראים זזה-רמור, ולכלב הסמוי שלו קוראים מכת-פטיש.

ימים לא קלים עוברים על רקסי. הוא מצוברח ומסוגר, כועס על כולם ולא משתף אף אחד בסערת הרגשות שמתחוללת בתוכו. חבריו של רקסי מגיבים למצב הרוח שלו ומתרחקים והוא מרגיש עוד יותר לבד. המעגל בו לכוד רקסי מזין את עצמו וכדי לשפר את הרגשתו חייבים לשבור את המעגל.

רקסי ובית אלף המראות, שאת ההשראה אליו שאבתי מסיפור זן יפני, מעביר מסר לא פשוט להבנה. מה שקורה אצל רקסי בפנים משפיע על כל הסובב אותו וכל מה שקורה לו, תואם את הרגשתו. רקסי הוא זה שקובע את המציאות של חייו. אי אפשר להבין את זה ברגע אחד אבל אפשר להכיר את הרעיון ולנסות ולבדוק אם אכן כך מתנהלים החיים.

בבית אלף המראות, אלף כלבים כועסים על רקסי. הם כועסים כי הוא כועס. כשהוא מכשכש בזנבו, אלף כלבים מקבלים את פניו בשמחה. כך בדיוק מגיב העולם.

זֶהוּ הַדֹּב אוֹטוֹ.
אוֹטוֹ גָּר בְּתוֹךְ סֵפֶר.
אוֹטוֹ אוֹהֵב לָצֵאת לְטִיּוּלִים.
אֲבָל יוֹם אֶחָד קוֹרֶה לוֹ דָּבָר מוּזָר: הוּא יוֹצֵא לְטִיּוּל, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לַחֲזֹר אֶל הַסֵּפֶר - הוּא לֹא מוֹצֵא אוֹתוֹ.

אמא שלה פיה, ואבא שלה ערפד, והיא קצת מזה וקצת מזה.

בלפר מתאר את שמונה השנים שבהן שהה בבית היתומים של קורצ´אק- האיש המופלא שהשפיע על חייו ועל חיי מאות יתומים כמותו.

בְּבַיִת קָטָן וְשָׁלֵו מִתְגּוֹרֶרֶת גֶ´נִי לִינְסְקִי, חֲתוּלָה שְׁחֹרָה וּבַיְשָׁנִית, שֶׁצָּעִיף אָדֹם כָּרוּךְ סְבִיב צַוָארָהּ. יוֹתֵר מִכֹּל, גֶ´נִי רוֹצָה לְהִצְטָרֵף לְמוֹעֲדוֹן הַחֲתוּלִים שֶׁבַּשְּׁכוּנָה, וּלְשֵׁם כָּךְ הִיא צְרִיכָה לְהַדְגִּים כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד. אַךְ גֶ´נִי בְּטוּחָה כִּי הִיא אֵינָהּ מִצְטַיֶּנֶת בְּדָבָר. הַאִם תַּצְלִיחַ גֶ´נִי לְהִתְקַבֵּל לַמּוֹעֲדוֹן? וְאֵיזוֹ הַפְתָּעָה מֵכִין עֲבוּרָהּ קֶפְּטֶן טִינְקֶר?

אני יכול להיות הכל!
אני יכול להיות מקפל טיסני ניר!
אני יכול להיות מחבק גורים מוכשר!
אני יכול להיות גלאי עוגות ועוגיות!
ומה אתם רוצים להיות?