רומן מזהיר. הכול יש בו: דרמה עשויה להפליא, רודפים ונרדפים, בלבולי זהויות, עבר כאוב והומור פרוע. ועל אף הכול, גם קמצוץ של מזל.

בת עשרים, החייבת לפרנס את עצמה וגם להיחלץ מן הדכדוך שתקף אותה, דווקא כשהחיים האמתיים אמורים להתחיל - לא כאן, אלא במקום אחר, בלונדון.

רומן היסטורי השולח את הקורא למסע רב-עָצמה. לצד שלל הדמויות, עולה דמותה של האימפריה הרומית,

רגע אחרי שדלת המעלית נסגרת מאחורי האחות הצעירה והמפונקת של מיכל והארוס הבלתי נסבל שלה, שאך הכריזו על חתונתם.

אורלוב הוא צייר זקן ונבגד המצייר מתים לפרנסתו. לילה אחד מתקשרת אליו אלמנה טרייה ומזמינה אותו לצייר את קלסתרו של בעלה המת. המפגש בין שניהם מוליד מחול נוגע ללב של כנות, חמלה וזיכרון. אורלוב, שׂבע ימים וכישלונות, פורש בפני האישה הזרה את סיפור חייו, והיא מחזירה לו בסיפור מפתיע משלה.

בנו של מספר-סיפורים אגדי יוצא לחפש את אביו, שנעלם באורח מסתורי. במשך שנים נמנע הבן מקשר עם האב בשל נטייתו של זה לחיות בתוך סיפוריו ולבלבל בינם לבין המציאות, אך כעת הבן, אלון, יוצא, בלווית בנו, למסע של חייו.

נער בן ארבע-עשרה, מחוטט פנים, יושב עם משפחתו בערב במטבח. רמקול עץ משדר את נאום הברכה לחג של ראש הממשלה לוי אשכול. עיתון "הארץ", לחם וגבינה קשה ועגבנייה, ארבעה שרפרפים, אם, אב ואחות קטנה. זבוב בחלון. תריס זז במרפסת, וממנה נשקף נוף השנה האחרונה של מדינה חילונית חמושה בת תשע-עשרה, נטולת המקומות הקדושים, ערב המלחמה שתשנה הכול.

יגאל סרנה, שהחל את כתיבתו הספרותית בכתיבת הביוגרפיה של יונה וולך, כותב כעבור דור אוטוביוגרפיה של שנה אחת בחייו. חיי נער ישראלי, משפחתו, ביתו, תל אביב והארץ כולה, עד חדר השינה של ראש הממשלה חולה הלב ואשתו, והטלפון שמצלצל באישון לילה לבשר על עוד אסון.

ביצירה תיעודית, שהיא ערבוביה מסחררת של הפרטי והלאומי, האינטימי והפוליטי, מפלס סרנה המבוגר את דרכו חזרה אל נערותו הנבוכה, נע אל אותה ארץ ניכר שהיא העבר. מציץ בבית הוריו. מניח ידו על כתף חברו המת, נער החוף דורון בלום. חוזר אל כיתה ט´-3 הנוראה ואל שני בכורי השטן שהתעללו בו וקבעו את מסלול חייו. הוא נחנק מאימה בחדר ההתעמלות, חומק לקולנוע פריז, נוגע נרעד בחבר בחצר אחורית, מספר על משפט השופט מלחי, על "העולם הזה" והמרגל ישראל בר, וגם על השכן, בן-גוריון הגמדי ההולך כצל בגב אשכול וממרר את חייו. סרנה מתאר את מסעו של משה דיין המובטל בנהרות וייטנאם, ומתבונן ביצחק רבין שמכין עם מטכ"ל הפלמ"חניקים שלו את המלחמה שממנה יצמח גם רוצחו.

סיפוריו של ליאור דיין – כמו הסיפור "מצלמות שן הן עסק מחורבן", שממנו צוטט לעיל – עוסקים בסיטואציות בנאליות לכאורה, דוגמת ביקור אצל רופא השיניים, שפורצות לרגע את גבולותיהן ומתרחקות מהצפוי והמוכר, ולפעמים אף נודדות אל עבר הסוריאליסטי.

וידוי אחרון של קשישה גרמניה חושף סוד מצמרר: בצמרת הממשל בישראל יש בוגד.