כשנשארנו לבד, הרומן החדש של אלון אלטרס, נפתח באירוע מותה של אמו האהובה של הסופר, שגם עמדה במרכז ספרו עטור השבחים, הנקמה של מאריצ´יקה (1999).  הספר החדש מהווה המשך של ספר הביכורים ההוא אך הפעם נבדקים היחסים בין האב לבן כשהאם המתה נמצאת ברקע, והיא הנוכחת- הנעדרת החשובה של הרומאן החדש של אלון אלטרס.

הרומן מגולל את סיפורם של הבן ואביו, "שנשארו לבד". האבא לקראת הפנסיה, הבן בן עשרים ושש.
האב, אדם קשה, תלותי, אגוצנטרי - דמות של מהגר שורד. הבן, משורר צעיר, מחפש לו דמויות אב שונות, המעצבות את עולמו הרוחני ומשפיעות לא מעט על הכרעותיו הקיומיות ועל קורותיו. השניים נראים, מנקודת מבטו של המספֵּר, הבן, רחוקים זה מזה כמו שבוקרשט, עירו של האב, רחוקה מתל אביב, העיר שבה נולד בנו. ואולם, אט-אט מתגלה לקורא שהמרחק בן האב לבנו אינו גדול כל כך. 
קווי הדמיון המפתיעים בין השניים - למשל, הבחירה של הבן לעזוב את הארץ ולנסות לחיות באיטליה - מאירים מחדש את סיפור האירועים ומוסיפים לו ממד אירוני, מורכבות פסיכולוגית ואמינות רגשית.
כשנשארנו לבד הוא יצירה בהירה, מדויקת, מתנזרת מקישוטיות אך פיוטית בדרכה; רומן של סופר בשל, במלוא כוחו, המגיש לנו פרוזה משובחת.
- יגאל שוורץ

כשנשארנו לבד הוא הרומאן הרביעי של אלון אלטרס. אלטרס פרסם גם ארבעה ספרי שירה ועשרות תרגומים מהספרות האיטלקית והאנגלית. אלטרס הוא חתן פרס הממשלה לספרות לשנת 2001. כמו כן זכה בשנת 2003 בפרס שר התרבות האיטלקי על תרגומיו מהספרות האיטלקית לעברית (פרנטה, טאבוקי, גינצבורג, פזוליני, גרמשי, קומנצ´יני ועוד רבים אחרים).