“הצילה נא את לבי מן הקדרוּת והבדידוּת הנוראות האלה,” מתפללת יוּסטֵישה וַיי, היפהפייה בת התשע עשרה, “שלח לי אהבה גדולה מאֵי שם, ואם אַיִן מתה אנוכי.” 

הקריאה בספר "זיעה" אינה רק התוודעות ליצירה ספרותית מרתקת, אלא בראש ובראשונה פגישה עם מסמך אנושי מפעים. ז´ורז´י אמאדו, אחד מגדולי הסופרים הברזילאים בכל הדורות, פורש ברומן זה לעיני קוראיו מניפה מסעירה המבוססת על אינספור דמויות מרהיבות וחוויות מגוונות שהן חוות. הרומן מאפשר להתוודע לקורות חייהם של נשים וגברים קשי יום החיים יחדיו בשיכון ענק על מדרון גבעה במרכז העיר העילית סלבדור, בירתה של מדינת באהיה (צפון-מזרח ברזיל). ההתרחשויות ביומיום של תושבי השיכון מיטיבות להבהיר את תנאי חייהם, והיצירה מצליחה לסחוף את קוראיה אל תרבות רחוקה ושונה העשויה בכל זאת להדהד מצבים מוכרים בקרבתנו.