"הגיע הזמן להחזיר את רינג לרדנר למקום הראוי לו בפנתיאון הסיפור הקצר האמריקאי לצד בני דורו המינגוויי, ש’ אנדרסון, פיצג´רלד ופוקנר." משה רון

ויום אחד, כעבור שמונים שנות המתנה, תורגמו יצירותיו של רינג לרדנר לעברית. יצירות הכרחיות, פשוטות אך מכוננות, שעושות את הבלתי אפשרי בספרות: מעלות על פני כל סוגי הקוראים חיוך קבוע, "מטופש" ורחב לכל אורך הקריאה.

מדוע? משום שרינג לרדנר יודע להיות מצחיק בטירוף, שרמנטי, אירוני, שובב, חמוץ ומתוק, חסר פשרות: אחד האמנים האולטימטיבים של סוגת הסיפור הקצר במאה העשרים. הקריאה ביצירותיו של לרדנר פורשת בפנינו צילום רנטגן, מפה, דיוקן מופתי של ארצות-הברית של פעם: של אנשיה, נופיה ומחלותיה השכיחות. דמויותיו של לרדנר טרודות תמיד במרדף אחר כסף, הכרה, אהבה ונחמה. הן רצות מהאופרה למשחק בייסבול, ובין מפגשים משפחתיים לאירועים המתרחשים בשולי העיר. עולם ספרותי שלם, ציור צבעוני וענק ממדים של תרבות שנהפכה בחלוף הזמן ל"גלובלית".

אהוב ומוערך באותה המידה על ידי פוקנר, סלינג´ר, וירג´יניה וולף, סקוט פיצג´רלד והמינגוויי, הסיפורים של לרדנר הם תוספת ספרותית חיונית למדף הספרות המתורגמת בישראל, ואנו מתרגשים מהאירוע כאילו כתבנו את הספר בעצמנו.

"למיליונים רבים הוא העניק פורקן ועונג." סקוט פיצג´רלד

הבט הביתה מלאך, הראשון בסדרת הרומנים האוטוביוגרפיים של תומאס וולף, חולל סנסציה מיד עם צאתו לאור ב-1929

כוחות הצבא הגרמני עומדים לכבוש את פריז. אישה צעירה נועלת את דלת דירתה המלאהבאוצרות סבתה, מבלי לדעת אם תזכה לשוב אי-פעם.

בגיל 105, רוז עדיין מנהלת את המסעדה המפורסמת שלה במרסיי, מחזיקה אקדח בתיק, ואינה יכולה שלא לחשוב מחשבות

בלנקה תאבת החיים והחפה מכל מוסרנות, מפעילה את כל האמצעים כדי ליצור רגעי הפוגה מהכאב והגעגוע שאליהם הייתה רוצה להתמסר כול כולה.

״אני לא האישה הקטנה שזקוקה לעזרה מהאביר החתיך.״
דני מניח את ידו הימנית על החזה מעל ליבו וצוחק. ״אז ג´סיקה היפהפייה חושבת שאני חתיך?"
אני נושכת את שפתיי כמעט עד זוב דם, ומנסה לחשוב על תשובה מתוחכמת, אבל דבר לא עולה בראשי.