אלימויות מציע קריאה חדשה של הספרות העברית מתחילת המאה ה-20 ועד תחילת המאה ה-21 סביב תמת האלימות, עיצובה והשדרים הפוליטיים העולים ממנה. הספר קורא את הספרות הנכתבת בשנים אלו ככזו הנחלקת לארבע קטגוריות מרכזיות: יצירות החושפות אלימות מרחבית, יצירות שבהן מופיעה אלימות נגד נשים, יצירות המתארות את הפוטנציאל האלים הגלום במערכות יחסים ממוסדות ויצירות החושפות אלימות נשית.

ספר זה מבקש להתייחס למושג האלימות באופן שונה מזה השגור, ולמעשה להרחיבו. לפיכך, המילה "אלימויות" מציינת אוסף של התרחשויות אלימות הפוקדות אנשים מידיהם של אנשים אחרים או ארגונים, אשר בתשתיתן נמצאת התפיסה של הצד האלים אשר לפיה לגיטימי להפעיל כוח על הקורבן. במקרים מסוימים, כוח זה נוטה להיות בעל נראוּת (אלימות פיזית ואלימות מינית), אולם במקרים אחרים זהו כוח שהוא תוצר של מכניזמים, כלומר בלתי נראה (אלימות מרחבית וממסדית). פירוק המושג אלימויות לתתי-סוגים ילמד על האופנים שבהם מופיעה האלימות בחיינו ומשפיעה עליהם. כמו כן, ניתוחי היצירות קושרים בין המציאות הישראלית האלימה ומאורעות אקטואליים, לבין התמטיקה והפואטיקה הייחודיות המתגבשות בעקבותיה.

היוצרים אשר נקראים בספר הם: דבורה בארון, רונית מטלון, אהרן אפלפלד, עמליה כהנא-כרמון, סביון ליברכט, נאוה סמל, סמי מיכאל, אורלי קסטל-בלום, לאה איני, אלונה קמחי, יהושע קנז, דורית אבוש, חוה שפירא, אילנה ברנשטיין וישי שריד. יוצרים אלו רואים את הטקסט ככזה אשר בא להצביע על מציאות שיש לא רק להוקיעה, אלא גם לשנותה.

ד"ר שי רודין עוסק בחקר ספרות ומגדר; מרצה במכללת לוינסקי לחינוך ובמכללה האקדמית גורדון. מאמריו ראו אור בבימות שונות בארץ ובעולם.