דוחול ספדי, הבעלים והשף של מסעדת דיאנה הנצרתית, דור שישי בעיר הגלילית, דור שני במטבח המקצועי

ספר צביעה לשלווה פנימית, אהבה, שמחה ואמונה.

...מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים עַל הֶעָתִיד?
עַל הזַּמְןַ
עַל הַמֶּרְחָק, עַל מְחָטִים
שְׁנִּנְעָצוֹת בַּסֵּתֶר, בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם
עַל הַמֶּרְחָק שֶׁצּוֹלֵב אוֹתָנוּ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת —

אֲנַחְנוּ יְלָדִים. גַּם אַחֲרֵי שָׁנִים הַרְבֵּה.
יְלָדִים, צַלְיָנִים שֶׁל קִירוֹת הַמָּוֶת וְהַחַיִּים,
מִתְאַמְּנִים עַל הַמֶּרְחָק הַנַכְלוּלִי
הַמְפַתֶּה לָבוֹא אֶל זְרוֹעוֹתָיו.

שירתו של שמעון מרמלשטיין עוסקת בקשת עשירה של חומרים ‘מאז’וריים’: מיתוסים, מלחמות ושואה, מלאכים, ציפורים וגרמי שמים, קפקא ויאן פאלאך, אררט ואור כשדים — כל אלה משורטטים בשפה שירית מדוייקת ואמינה, כמידת האדם, קשובה למוזיקה פנימית, עתירת יופי גבישי. הפער בין פרישׂת הכנפיים המרשימה ובין הקול הצנוע הוא אחד ממקורות העונג שבשירים האלה. הדואליות שבין האישי והקרוב להיסטוריה ולמרחבי המחשבה, ובין הנימה השקטה, המהורהרת, למבט השאפתני השלוח הרחק, במקום ובזמן: "הַמֶּרְחָק הוּא זְמַן קָפוּא / בִּקְצוֹתָיו הַלֹּא מְפֹרָשִׁים" — הזמן, שהוא הנושא הגדול, הגלוי והנסתר, ששירי ´מסע אל הפניקים´ מנסים ללכוד, לפרש ולכשף:

וְדַי בְּמַבָּט חָטוּף מַעְלָה
אֶל מְבוֹכֵי שְׁבִיל הֶחָלָב
לְהָבִין כַּמָּה אֲנַחְנוּ כָּאן
רָחוֹק מִשָּׁם
מֵהָרִיק הַקּוֹסְמִי הַמַּקִּיף אוֹתָנוּ
בְּלְחָשִׁים וְרַחַשׁ זְמַן עָבָר
הַבָּא וְשָׁב אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.

ספר זה מציג באופן בהיר ורהוט הליכים מבוססי מחקר לניהול כעסים עם ילדים ומתבגרים.

זהו קובץ עבודותיה השני, שנבחר בקפידה מתוך עשרות בתים שעיצבה ביד אמן רגישה, אוהבת ומקורית.

הרפתקה מאוירת ביער קסום בחיפוש אחר הסוד הצפון בטירה שבליבו

כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬העולם‭ ‬טוב‭ ‬יותר‭.‬ כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬עצמכם‭ ‬טובים‭ ‬יותר‭.‬ כשאתם‭ ‬נותנים‭ ‬‮–‬‭ ‬אתם‭ ‬עושים‭ ‬את‭ ‬היום‭ ‬יפה‭ ‬יותר‭.‬

כחלק מאהבתו לצילום החליט שגב להביא בספר זה תמונות אומנותיות, ולצדן מתכונים קלים להכנה

מאצ`י טאווארה, מורה בת 26 מטוקיו, כבשה בסערה את יפאן בשנת 1988, כשפרסמה את קובץ שיריה: ``יום השנה לסלט``. תוך חצי שנה נמכרו יותר משניים וחצי מליון עותקים של הספר, שיא כל הזמנים, במיוחד לגבי שירה מודרנית.

סוד הצלחתו של הספר בשילוב שהוא יוצר בין סגנון השירה העתיק ביותר של יפן, הטאנקה, לבין ההויה העכשווית של אישה צעירה החיה בכרך ענק - טוקיו.
ליריקה משולבת בנוף של רכבות תחתיות, פאבים ומכשיר טלוויזיה בחדר של אשה הגרה לבדה. רגעים קטנים של ביטוי חודר, צלול, ספר שהרעננות של סלט עולה ממנו, בעולם שיש לו תוקף בטוקיו, כמו בניו-יורק או בתל-אביב.

יצירה מקורית, מושכת וחווייתית המציגה את המרקם האורבני של ירושלים מזווית ראייה עיצובית פרטנית, המוכרת אך למעטים.

את ספר קישוני קוראים ואז צוחקים בקול, כשמבינים שהקומדיה האלוהית האמיתית מצויה כאן לידנו, בין כותלי הבית ובמורד הרחוב, בפרטי היומיום הפעוטים. סיפוריו חדי האבחנה של קישון הם דוח מפורט, אבסורדי, נוגע ללב ומשעשע מאין כמותו של חומרי הנפש המתאספים להם מתוך חיי השגרה ומרכיבים את חיינו. בין האישה הקפדנית והילדים המרעישים לבין אב שרק רוצה קצת שקט, לצד טיפוסים חביבים ותובעניים שממהרים ומאחרים ומציקים ומקסימים – דמויותיו הצבעוניות והמוכרות של קישון שזורות בביוגרפיה האישית של כל ישראלי.