זהו אינו רק קובץ סיפורונים על משפחה ישראלית אחת ועל אבא אחד שרוצה קצת שקט.

זה לא ספר נחמד.  הוא לא ידבר לכל אחד. הוא גם לא מקסים ולא שובה לב

גופתה של עדנה מתגלה בידי שכניה. איש לא יודע לספר על השכנה המתבודדת

להרוג את היהודון הוא רומן המברר בחכמה ובעדינות עד כמה היהדות היא מצב נפשי כלל אנושי 

 לילה קר, רוח צוננת נושבת מההרים ומקפיאה את הדם. שכבת העננים מסתירה את מראה הירח

מצד אחד של השולחן חוקר נחוש לגלות את האמת, ומצד אחר שניים שנחקרים על אשמה אחת נוראה: שליחת מאות אימהות יהודיות עם ילדיהן הקטנים לכליאה בבסיס צבאי נטוש, בלי אוכל ומים ובלי יכולת לצאת. שומרים הוצבו מחוץ לדלתות הנעולות וסירבו לפתוח אותן.

זה אחר זה משמיעים שני הנחקרים את תשובותיהם, מגיבים האחד על דברי האחר, נפתחים ומודים או מסתירים ומשקרים: לחוקר, ולא פחות מזה לעצמם. איש מהם אינו נקי כפיים, איש מהם אינו פושע; בנסיבות שפעלו בהן, אולי אין אדם בעולם שיישאר טהור.

גם קולותיהן של שלוש אימהות נשמעים כאן – מתוך אימת העקירה ומלחמת ההישרדות שהכול מותר בה – וגם קולה של ילדה אחת שעוברת מה ששום ילד בעולם אינו אמור לעבור.

קובץ סיפורים קצרים.