סיפורו של איסר לובוצקי הוא סיפורה של יהדות אירופה במאה העשרים. בזכות הזיכרון הפנומנלי שניחן בו עד ליומו האחרון, ובהומור דק ומתפרץ, מובאים כאן זיכרונותיו, אשר קובצו ונערכו בידי נכדו ד"ר עשהאל לובוצקי.

איסר לובוצקי, בן למשפחת סוחרים יהודית אמידה וסטודנט מצליח, הופך, כמו שאר יהודי מזרח אירופה, ליהודי נרדף הכלוא בגטאות עיר הולדתו וילנה. כבחור צעיר, השייך לגרעין הציוני של תנועת בית"ר, הוא מצליח יחד עם חבריו למחתרת לחמוק מן הגטו דרך תעלות הביוב והופך לפרטיזן ביערות מולדתו.

איסר, שניחן ביכולת מופלאה ללימוד שפות, מוצא את עצמו משרת בשירותי הביון הרוסיים, עולה ארצה במסגרת פעילותו בעלייה הבלתי-לגאלית ומצטרף לשורות התנועה הרוויזיוניסטית בישראל, שם הוא נעשה למפקד באצ"ל ולאחד מגדולי המגייסים למחתרת. בהמשך הוא משמש כבלדר המקשר בין ראשי ההגנה לראשי האצ"ל במשבר אלטלנה ונמנה עם החוג הקרוב למנחם בגין מימי המחתרת ועד שנעשה לראש הממשלה. איסר מוצא את עצמו במעגלי ההחלטה הפנימיים של תנועת החרות ולימים מתמנה ליועץ המשפטי של תנועת הליכוד.

מעבר לסיפור ההיסטורי המרתק, סיפורו של איסר לובוצקי הוא קודם כול סיפור אישי על שרידה וגבורה בצל התופת האירופית, ובעיקר סיפור של שמירה על צלם אנוש, תבונה, מוסריות והומור, על אף צוק העתים.

חתונתה של ויטוריה, בעיר וורצ´לי (Vercelli) לבחיר ליבה מאוריציו ויטלה בשנת 1932 ערב עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה.

קיץ 1944: לאחר שהטיסו השלטונות הסובייטיים, במבצע יוצא דופן, את המשורר אברהם סוצקבר ואת אשתו מן השטחים שבשליטת הנאצים אל החופש התמסר המשורר מיד למשימה לכתוב חיבור על השואה בווילנה עירו.

השתתפותן של נשים גרמניות במערך ההשמדה הנאצי

"פָּחַדְתִּי שֶׁפְרֶד יִשְׁכַּח אוֹתִי, אֲבָל הוּא אָסַף אֶת הַכּוֹבַע, אֶת הַכְּפָפוֹת, אֶת הַמַּחְבֶּרֶת וְאֶת הָעֶפְרוֹנוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים, וְגַם אוֹתִי תָּחַב לַתַּרְמִיל.

בשנת 1945, מיד לאחר שחרור המחנות, החיילים הסובייטים שפיקחו על האסירים במחנה קטוביץ שבפולין ביקשו מפרימו לוי ומלאונרדו דה בנדטי, עמיתו לשבי, לכתוב דוח מפורט על התנאים הבריאותיים ששררו במחנה.