הכותבת היא יועצת חינוכית, והיא מביאה את סיפור חייה האישי דרך ספר זה, שבו מתוארת חוויית האובדן הכואב שחוותה בילדותה, ושהיה לחלק בלתי נפרד מחייה לאורך שנים ארוכות.
 
הסיפור מתאר את ההתמודדות היומיומית עם האובדן, את הכאב הגדול, את החסר שמציף את הלב ואת תחושת הגעגוע שהזמן לא מרפא.
 
מטרת הספר היא, בראש ובראשונה, לאפשר מקום מזדהה, מבין ומכיל עבור ילדים אלו, החיים עם החסר, עם החור בלב ועם הכאב שלא תמיד מדובר, אבל מורגש מאוד-מאוד. עוד מבקש הסיפור לאפשר לך - הקורא, המבוגר, ההורה, המורה או כל אחד אחר - להכיר בכאב זה, להבין את התחושות הקשות ולהזדהות עמן ומשם לנסות ולתת את המענה.
 
הספר אבא שלי היה מתאר ילד שעולמו חרב עליו באחת: אביו נפטר.
במילים כנות, פשוטות ומרגשות פותחת לנו הסופרת צוהר למה שמתחולל בלבו של הילד, לרגשות שלו, לתחושות האובדן והחסר שמלוות אותו במצבים שונים בחיי היום-יום, לגעגועים, לתסכול ולקושי להשלים עם האובדן.
 
ילדים שמציאות חייהם דומה ימצאו בספר חבר קרוב שמרגיש וחושב כמוהם. מבוגרים יוכלו להיעזר בספר כדי להבין טוב יותר את מה שמרגיש ילד שפתאום אין לו אבא.

כשאמא ואבא היו ילדים מזמין את הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד, למסע בזמן אל ימים אחרים, ימים שבהם תל אביב עוד היתה קטנה, וילדים שיחקו בחופשיות ברחובותיה. סיפורי הקובץ משרטטים בהומור ובחום את מציאות חייהם המורכבת של הילדים שגדלו על המדינה, ומספקים הזדמנות נדירה להורים, לסבים ולסבתות לספר לדור הצעיר על ילדותם שלהם.

החיות באפריקה בהרפתקה מרתקת !

מתוך היומן שלי: אני טובה מאוד בציור. רק לא בציור מציאותי. (ולא משנה מה גברת קטן אומרת). אני אחות טובה מאוד. חוץ ממתי שאני לא....