רות היא גיורת יוונית צעירה, כלתו של שמעון, מנהיג יהודי בית שאן. סיפורה אינו דמיוני, הוא מבוסס על טרגדיה שפקדה את קהילת בית שאן במרד הגדול נגד הרומאים, וסיפור המעשה מתועד בספרי ההיסטוריה.

 

בסיפור מקופלים רבדים נוספים, מהם כלל-לאומיים, מהם אישיים ואף אירוטיים. במישור הכלל-לאומי הספר עורך הקבלה בין הקנאים המשיחיים של ימי בית שני, שהביאו לחורבן, לבין הקנאים המשיחיים של ארץ ישראל השלמה דהיום. אלה ואלה לוקים בחוסר חוש מידה. במישור המנהיגות האישית, הספפר מתאר את רתיעתו של שמעון ממנהיגות שגורל רבים תלוי בה, ומביא את השינוי שחל בו בהדרגה עם השררה, עד כדי יוהרה וכוחניות. במישור האירוטי, הספר מתעכב על המשאלה לגילוי עריות המקננת בלבם של שמעון וכלתו וגורמת לשניהם לצאת זמנית מדעתם. זה הרובד שקשה להעניק לו שם, אך הוא מוכר לכול.

הסיפור מיועד לקריאה ואינו מחזה שנכתב כדי לעלות על במות. הוא כתוב במשקל אנאפסט וחרוז לכל אורכו. יודעי ספר ולשון המוכרים במקומותינו גמרו עליו את ההלל והיו שאמרי כי "אלתרמן היה רווה נחת מזה".