בשעת החתולים מתפרסמים סיפורים שנמצאו בארכיונו של שיץ. אחדים ראו אור בבמות שונות, אך לא נכרכו בספריו, ואחרים לא פורסמו מעולם.

החיים ומה שלבשתי הוא רומן מענג ומצחיק, מלא תבונה וקסם. הספר המושלם לכל מי שיצאה מהמשרד לקנות קפה וחזרה עם ז´קט,

כל מה שפנינה הארטבך רוצה בחייה העלובים זה קצת רוגע. קצת רוגע, ולדעת מי היה אבא שלה.

"לא כל האנשים טובים בלריב," אמרה לבסוף בשקט. "והאיש הזה אפילו גרוע בזה."

אשת השגריר נאחזת בזיכרונות פריז ובתיק של גוצ´י גם במקלט הצר שהיא נאלצת לחיות בו; מקונן, נער מתבגר, נאחז בשיר ילדים תמים עד שהוא מתוודע לגבריותו; הבן של אלמז, בין פשיטותיו על ארגזי מזון, חולם על כדורגל חדש שיקבל באמריקה.

הסופרת עמליה טראו מסכמת את חייה לאחור. היא פורמת ופורפת את יחסיה המורכבים עם יהושע ברינגר. תחילתו של הקשר בהיותה נערה צעירה ואוהבת ספרות, ואילו הוא מרצה נערץ ומלא קסם אישי. המשכו כשהיו שותפים לכתיבה וליצירה – הוא כחוקר והיא כסופרת. סופו באכזבה עמוקה ובפרידה ארוכת שנים.

ועל אהבה רציתי לומר הוא סיפור של צמיחה בצִלה של דמות כריזמטית. זהו גם סיפור של חתירה לעצמאות לצד המחירים שהיא גובה. אך בעיקר זהו סיפור על החללים שמפרידים בין בני אדם ומחברים אותם זה לזה.

חיים צומח בקיבוץ בשנות השישים, בן סקרן (יש האומרים סקרן מדי) לשורדי שואה שלא אוהבים לדבר על מה שהיה "שם". אבל חיים לא מוותר. בסבלנות ובחוצפה הוא סוחט מאמו ומסביבתו כל פירור מידע, במיוחד על דודו הפרטיזן מאריק, הוא חייב להבין את זה. חייב להבין את החיים.
הימים עוברים, מלחמת יום הכיפורים פורצת. חיים, כבר שריונר, נלחם על חייו ברמת הגולן, חשוף בצריח לזוועות ולמוות, לבלבול ולהלם הקרב. הוא חוזר משם פצוע בנפשו, משתוקק להשתקם, ומתחתן עם אהובת נעוריו. את הקיבוץ הוא משאיר מאחוריו, ומתחיל חיים חדשים ברמת גן, בצפייה להולדת בנו הראשון.
אבל אז ההריון הולך לעזאזל, ואחריו כל העולם כולו.