סיפורה האמיתי והבלתי נתפס של נערה יהודיה בת שלוש-עשרה, שבמשך כשנה וחצי, התבגרה בסביבה של תאי גזים ואיום תמידי במוות.

חיכיתי שנים רבות כדי שאוכל לכתוב על השואה שלי. לבסוף באה לאה ועזרה לי לצאת לדרך.

ספר זה כולל את נאומו המפורסם של ריכרד פון וייצקר, אשר נחשב בעיני רבים לגדול נשיאיה של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, לצד אחת ממסותיו המכוננות של יורגן הברמס, הפילוסוף הגרמני החשוב והמוכר בזמננו.

" ´בעיניה של ילדה בת 12´, זה שם המסמך המצמרר הזה שהיה לאחד המסמכים הייחודיים ביותר שפורסמו לאחר השואה.

מה לאמיתו של דבר גרם לנאצים לשרוף ספרי תורה בכל רחבי גרמניה ב-9 בנובמבר 1938? בספר זה, המסתמך על שורה של ארכיונים, אלון קונפינו מציע פרשנות מעמיקה חדשה לשואה. קונפינו משרטט את הסיפורים שנאצים וגרמנים אחרים סיפרו לעצמם על עצמם, על המקום שממנו באו ועל המקום שפניהם מועדות אליו, וחושף כיצד הובילו הסיפורים הללו למסקנה כי לצורך כינונה של ציוויליזציה נאצית חדשה יש לבער את היהודים תחילה. בעיני הנאצים, היהודים סימלו מקורות היסטוריים של רשע – מן התורה עד לקפיטליזם ולבולשביזם המודרניים – ויש לעקור אותם מן השורש כדי לכונן ציוויליזציה חפה מחוב ליהודים. מהותה של השואה, היתה ניסיון השתלטות על ההיסטוריה ועל הזיכרון של גרמניה ואירופה, של היהדות והנצרות. בדמיון הנאצי, נתפסה השמדת היהודים כמעשה בראשית. משעה שהגרמנים דמיינו עולם עתידי ללא יהודים - ניתן היה להעלות על הדעת ולהצדיק מעשי רדיפה והשמדה. לפיכך אין לראות בשואה מאורע בלתי נתפס שאין להבינו; להפך, היא היתה מובנת. כך בנו הגרמנים את זהותם תוך טוויית סיפורים המתבססים על עובדות, המצאות, שקרים ודמיון. סיפורים מעניקים חיים, וסיפורים גם הורגים.

הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל

הייתי בת 15 בגטו. משם נסעתי יחד עם כל משפחתי לאושוויץ. בלילה השלישי והאחרון בקרון אבא בכה ודמעות חמות זלגו על פניו.
"אבא! למה אתה בוכה?" שאלתי. "אנחנו, כל המשפחה, נושמד. רק את תחזרי הביתה, לבדך. אבל בתנאי: שתהיי ילדה טובה, לא לשקר, לא לגנוב. להיות ילדה ממושמעת, לבטוח בשם, הוא ישמור עלייך."

השתתפותן של נשים גרמניות במערך ההשמדה הנאצי

מי באש ומי במים, הכתוב בצורת יומן, פורש את סיפורו של צעיר יהודי יוצא דופן, ניצול אושוויץ, מאז בריחתו מצעדת המוות, הצטרפותו לשורות הצבא האדום, ניסיונו לעלות ארצה כמעפיל, גירושו למחנות ההסגר הבריטיים בקפריסין, ועד לעלייתו ארצה עם קום המדינה.

המתרגמים כותבים. הקובץ "מדליונים" – אותם תליונים עם דמות אדם שמניחים על מצבות ושנזכרים בסיפור "האישה של בית הקברות" – הוא מן היצירות הראשונות והחשובות ביותר שהעמידה הספרות הפולנית אחרי מלחמת העולם השנייה להנצחת הנספים והניצולים וכעדות למעשי הנאצים בפולין הכבושה.