קוֹרְאִים לִי מַתָּן, בַּקַּיִץ אֶהְיֶה בֶּן עֶשֶׂר. אֶת קַסְדַּת הָאוֹפַנַּיִם הַשְּׁחֹרָה עִם הַמַּדְבֵּקָה שֶׁל כּוֹכַב הַזָּהָב יֵשׁ לִי כְּבָר שְׁנָתַיִם. חָשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ קַסְדָּה רְגִילָה, שֶׁמְּגִנָּה עַל הָרֹאשׁ מִפְּנֵי נְפִילוֹת וְחַבָּלוֹת. אֲבָל אָז מִיכַל, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה, שָׁפְכָה אֶת הַשּׁוֹקוֹ שֶׁלָּהּ עַל הַמִּקְלֶדֶת שֶׁל הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי. וְעֹמֶר, אָחִי הַגָּדוֹל, אָסַר עָלַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּחְשֵׁב שֶׁלּוֹ...
יָצָאתִי לְסִיבוּב בַּשְּׁכוּנָה וְנָפַלְתִּי, וְכָךְ הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהַקַּסְדָּה שֶׁעַל רֹאשִׁי הִיא קַסְדַּת קֶסֶם...

הָאֲסֻפָּה זְאֵב, נְסִיכָה וְשִׁבְעָה גַּמָּדִים מַצִּיגָה לַקּוֹרְאִים תַּרְגּוּם רַעֲנָן נֶאֱמָן לַמָּקוֹר שֶׁל תְּרֵיסָר מִמַּעֲשִׂיּוֹת הָאַחִים גְרִים. כְּלוּלִים בָּהּ סִפּוּרִים יְדוּעִים כְּמוֹ שִׁלְגִּיָּה, כִּפָּה אֲדֻמָּה וְעַל הַדַּיָּג וְאִשְׁתּוֹ, לְצַד אַגָּדוֹת, מְשָׁלִים וְסִפּוּרֵי עַם נוֹסָפִים מִתּוֹךְ אוֹצַר הַסִּפּוּרִים הֶעָצוּם שֶׁאָסְפוּ וְעִבְּדוּ וִילְהֶלְם וְיַעֲקֹב גְרִים לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה.