מאי 1940. גרמניה הנאצית שועטת על פני אירופה ומאיימת לחנוק את צרפת. חיל משלוח בריטי שנועד למנוע את נפילתה של צרפת כולה בידי הגרמנים נלכד ליד עיירת החוף דנקרק. הבריטים מוקפים בידי כוח גרמני שמגיע מצפון. על סף נפילה לידי האויב, שפירושה השמדה או שבי, בא הפינוי הדרמטי, אחד האירועים המוכרים ביותר בתולדות מלחמת העולם השנייה: כשלוש מאות אלף חיילים בריטים חוצים במשך שבוע את התעלה חזרה לאנגליה, בספינות, באסדות, בסירות, בכלי שיט מכל הגדלים, צבאיים ואזרחיים.

על החוף ניטש קרב נואש. חרף מספרם המועט ונחיתות נשקם עומדים גברים צעירים ואמיצים מול הטנקים הגרמניים ובהחלטיות עיקשת ותוך גילויי גבורה עילאיים מחפים על המתפנים. אף שהם יודעים היטב כי כמה יחידות גרמניות אינן לוקחות שבויים, הם ממלאים את הפקודה להילחם עד הכדור האחרון, עד החייל האחרון.

זה הנס של מאי 1940. זה "הנס של דנקרק".

היו סבאג מונטיפיורי היה פרקליט לפני שנעשה עיתונאי ואחר כך סופר. הוא פירסם את כתבותיו בעיתונים נבחרים כמו
"סנדיי טיימס", "סנדיי טלגרף", "האובזרוור", "האינדיפנדנט און סנדיי" ו"המייל און סנדיי".
ספרו רב–התפוצה אניגמה: המאבק על הצופן מתאר איך הצליחו המפענחים הפולנים, הצרפתים והבריטים לפצח את צופן "אניגמה" הגרמני.

כדי להתחקות אחר האמת על אודות דנקרק סייר סבאג מונטיפיורי ברחבי אירופה וגילה במסעו כמה עובדות מעניינות על משפחתו שלו: שניים מקרוביו פונו גם הם מחופי דנקרק.

טענת הספר היא, כי המלחמה הביאה לידי הבשלה וגימור מגמה שסתרה את האתוסים והמיתוסים הבסיסיים של הציונות הדתית הקלאסית. מלחמת ששת הימים “חילצה” את הציונות הדתית מהסקטוריאליות ומהדימוי הירוד שאפיין אותה בעבר. 

שירים ברוח הבלוז על רחובות החיים, שבהם הכל "לא אותו דבר", גם אם הכל מוכר עד כאב,

אסופת מאמרים העוסקת בהוראת השואה מנקודת מבט רב-תחומית, פרי ניסיון של 14 חוקרים מהארץ ומהעולם

האם שפה משקפת תרבות ברבדים עמוקים יותר מאשר מספר המילים שיש בה לשלב או לגזיזת צמר גמלים? האם שפת האם שלנו היא עדשה שדרכה אנחנו רואים את העולם? האם שפות שונות גורמות לדובריהן לחשוב מחשבות שונות?

במחקר פרובוקטיבי זה טוען אלווין ה´ רוזנפלד כי שפע הספרים, הסרטים, תוכניות הטלוויזיה, המוזיאונים ואמצעי ההנצחה הציבוריים הקשורים בשואה, גרמו באופן פרדוקסלי לפיחות במשמעות השואה ולהשחתת זיכרונה. 

ספר זה שופך אור, מפרש, מנתח ומציג את הגיבורות התנ"כיות, תוך הדגשת פרספקטיבות חדשות,

בחיבור שלפנינו דיוויד הארווי מנתח את הניאו-ליברליזם כשיטה כלכלית המושתתת על "צבירה תוך נישול"