הספר יעזור לכם ליצור שיווי משקל חדש בבית, איזון שייבנה על תקשורת זורמת, על שיתוף פעולה ועל הבנה הדדית.

“זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש שאני יכול להכתיב את רצוני לעולם במקום להיכנע לו. כבר שלושה חודשים לא חייכתי. ועכשיו,

באומץ לב ובנדיבות אנושית יוצאת דופן, רות שפירא, מתרגמת ועיתונאית, חולקת עמנו ממואר אישי ויפהפה, על אודות המסע לאימוץ בתה

על הכרה עצמית ועל גילוי אחריות. מי משתמש במושג "אלוהים", כדי להשיג לעצמו מנוף לשליטה בשותף/ה.

"אין דבר כזה נשים שמתחרטות על כך שהפכו להיות אימהוֹת. אין". אך מה אם חרטה על אימהוּת כן קיימת? מה אז? כיצד היא באה לידי ביטוי ומה מלמדות התגובות כלפיה? האם אימהוֹת שמתחרטות אוהבות את ילדיהן, ואם הן מתחרטות, מדוע ילדו אותם מלכתחילה? מה אנחנו יכולים ללמוד מחרטה בכלל ומחרטה על אימהוּת בפרט? בספרה הראשון, "ממני והלאה", כתבה אורנה דונת על היעדר הרצון להיות הורים ועל ההחלטה לא להביא ילדים לעולם. הספר שלפניכם, בכייה לדורות, הוא צעד נוסף במחקר הבוחן עמדות ונטיות לב כלפי גידול ילדות וילדים, לפני לידתם ובדיעבד. עשרות נשים מספרות בפתיחות על תחושותיהן כלפי מערכת היחסים שנדמית בעינינו הטבעית ביותר – אימהוּת, ועל חרטתן עליה, לצד אהבה, אחריות ומחויבות. בכייה לדורות, שמציע לראשונה עיון סוציולוגי בעמדה רגשית מושתקת ומוכחשת, ידבר לא רק למי שמתחרטות או מתחרטים על הורות. בכתיבתה המרתקת, הבהירה ורחבת האופקים, בוחנת דונת את תפישותינו החברתיות בנוגע לילודה, אימהוּת, זמן ורגשות, ומציעה אפשרות לחיים אינטגרליים יותר.

 טרייסי הוג, שחיברה עם מלינדה בלאו את סדרת רבי-המכר "הלוחשת לתינוקות", הגתה לפני מותה ספר רביעי, אשר עוסק במשפחה כולה. ספר פורץ דרך זה מסביר מדוע "משפחה" היא הרבה יותר מאשר מערכת היחסים בין הורה לילד.