מִכְתָּב הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵחֵיפָה, וּבוֹ קָרְאוּ לָנוּ לַעֲזוֹר לִמְצוֹא אֶת הַכְּלָבִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ בִּשְׁכוּנַת דֶנְיָה. יָצָאנוּ בָּרַכֶּבֶת, וּבַדֶּרֶךְ עָרַכְנוּ טוֹטוֹ נִחוּשִׁים. 
אָז מִי צָדַק? וְאֵיךְ נִרְאָה מִי שֶׁשָּׁלַח לָנוּ אֶת הַמִּכְתָּב?

הבן שלי היה בן שלוש וחצי כשאביו ואני נפרדנו.

בכל פעם שניסיתי לדבר איתו על הפרידה,הוא מיאן להקשיב או לאמור מילה..

´דובבי אותו´, אמרו הפסיכולוגים,אחרת ישאר במצוקה.

במשך זמן רב נסיתי למצוא ספרות בנושא. ידעתי שזאת תהיה הדרך לשחרר את ציפור נפשו.

הספרים הבודדים שמצאתי בנושא הגירושין היו כבדים ועצובים מדי. ברור היה לי שקיימת דרך אחרת לדבר על פרידה.

יום אחד כשהלכנו לגן הפתיע הקטן:

"אמא, את יודעת למה את ואבא לא גרים כבר יחד?"

אמר ותיכף ענה:"כי אבא רצה דברים כאלה ואת רצית דברים אחרים".

הוא אמר לי, אמו הציירת, את המשפט המדהים הזה ומייד יצאתי למשימה.

כתבתי ואיירתי ספר שעוסק בנושא הגירושין.

הסיפור הוא על משפחת ארנבים שעוברת משבר גרושים והטיפול בנושאי העצב והשמחה

מוסבר דרך צבעים.

.אנשי מקצוע אמרו שיש בו דרך טיפול נפלאה.

."כל אחד והצבע שלו" אמר ארנובצ´יק הקטן לפני שנירדם.

כשבאה ההבנה לילד אז גם באה הקבלה ולאחריה הדרך להחלמה ברורה,

באהבה,

רוית

בכל יום שישי מגיעים ילדי גן מעין לשדה בקצה השכונה.

אבל ביום שישי אחד הם רואים שלט גדול בכניסה לשדה.

מה כתוב בשלט?

ומה זה אומר על הסביונים הנהדרים שצומחים בשדה?

רינת פרימו נפרדת משדה הבר בשכונה שבה היא גרה בסיפור מקסים על אהבה, על שינוי, על חוכמתו של הטבע ועל חכמתם של ילדים.

איוריה התמימים, המלאים בהומור ובצבע, של מאיה איש-שלום, מזכירים לכולנו שאצל ילדים, גם סביון קטן הוא פלא גדול.

סֵפֶר נוֹסָף בַּסִּדְרָה "דַּתְיָה כָּתְבָה וּמְסַפֶּרֶת", מְאֻיָּר לְהַפְלִיא בִּידֵי צַחִי פַרְבֶּר, וּמְלֻוֶה בְּתַקְלִיטוֹר בּוֹ דַּתְיָה מְסַפֶּרֶת לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַמְּעֻטָּר בִּצְלִילֵי הַמּוּזִיקָה שֶׁנִּכְתְּבָה עַל יְדֵי אֶלְדָּד יָרוֹן.

עוסק בהתמודדות הורים וילדים עם חשש הילדים מהמים ומשחייה. יואבי מגיע לבריכה. כמו ילדים רבים בגילו, הוא חושש להיכנס למים ולצלול...