דורון רובין הלך לעולמו בינואר 2018, זמן קצר לאחר שהשלים את כתיבת בדרכי שלי. נפתח בהקדמה מאת הנשיא ראובן ריבלין ומצורפים בו פרקים,

בפורטרט מעמיק ומרגש זה של אבי תורת הקוואנטים, עוקב ההיסטוריון הנודע ג´ון היילבורן אחר עלייתו של מקס פלנק לפסגת המדע הגרמני, ומתאר את ייסוריו המוסריים והרוחניים של פלנק, בשעה שתחושת החובה שלו והרגליו לשלרת את מולדתו ואת המדע התנגשו עם המציאות של מלחמות העולם והאכזריות של הרייך השלישי, ואת הבחירות המכאיבות שעמדו בפניו בשעה שניסה לבנות תיבת נוח כדי להציל בה את המדע הגרמני מהמבול הנאצי.

הספר מתאר, את סיפורה האמיתי של קבוצת לוחמים יהודים קטנה, אשר נלחמה, לא רק לשרוד מאימת ההשמדה של הנאצים במלחמת העולם השנייה

האלוף מאיר זורע [זרו], חבר קיבוץ מעגן מיכאל עד יום מותו, בשנת 1995, היה אחד ממפקדיו הבכירים והבולטים של צה"ל בשנותיה הראשונות של המדינה. הוא התגייס לצבא הבריטי בשנת  1942 ולחם באיטליה כקצין בחטיבה היהודית הלוחמת, מול הצורר הנאצי, ואף קיבל צל"ש על אומץ לבו בקרב.

הצלת יהודים מן השואה על-ידי גיבורה באלכסנדריה.

המשוררת קדיה מולודובסקי קנתה מקום של כבוד בישראל בזכות ספר שירי הילדים שלה, פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, ותרגומיהם הנודעים. אך תרגומי שירתה הלירית הגדולה ביידיש, שנפרשה  על פני יובל שנים, בפולין, ארצות הברית וישראל, לא זכו לראות אור בספר, למרות שעשרות רבות משיריה תורגמו לעברית בידיהם של מיטב היוצרים: נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, מרים ילן־שטקליס, שמשון מלצר, דב סדן, זלמן שז"ר ועוד רבים אחרים. מרבית תרגומי השירים הותקנו לשם הוצאתם לאור בספר בשנת 1948 בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומסיבות שונות התוכנית לא יצאה אל הפועל. במסגרת עבודות מחקר אקדמיות נתגלו ונחשפו מסמכים הקשורים לתוכנית הוצאת הספר לאור, ונמצאו כשבעים תרגומי שיריה של קדיה מולודובסקי, כמעט מכל תקופות יצירתה, חלקם גנוזים בארכיונים בכתב יד, וחלקם נשכחים בין דפי עיתונים ישנים.

בספר זה מובאים תרגומים אלה, ולצדם שירי המקור ביידיש. כמו כן מובאים סקירה מקפת של קובצי השירים של קדיה מולודובסקי, באורים והערות היסטוריות וספרותיות לכל אחד מהשירים וביוגרפיות של המתרגמים וקשריהם עמה. אחרית דבר מקפת, המאירה את הביוגרפיה התוססת של המשוררת ואת ההקשרים ההיסטוריים, הפואטיים והלאומיים־יהודיים לשירתה, מאפשרת לקוראים לעמוד על סגולותיה המיוחדות.

שירתה של קדיה מולודובסקי מייצגת את הדינמיות המרתקת של ספרות יידיש בתקופות פולין שבין מלחמות העולם, גלי ההגירה הגדולים לאמריקה, ימי השואה, ההתעוררות הציונית לנוכח המאבק להקמת מדינת ישראל וראשית תקומתה, וגורלה של שפת יידיש ותרבותה במכבשי המציאות והזמן. השתקעותה הקצרה של קדיה מולודובסקי במדינת ישראל פותחת צוהר לקורות שפת יידיש ותרבותה במדינה הצעירה.

"השפה של עמיחי היא שפה שמשלבת במפלס אחד אינטימיות, שיחת רעים, קול נמוך, שיחה בשניים לאור מנורת השינה במיטה, עם המונומנטים הגדולים – התנ"ך, סידור התפילה, המיסטיקה היהודית. וכל זאת הוא עושה בעזרת איזו אירוניה דקה, לפעמים עוקצנית.

"מי שהלך ברחוב ברמאללה באותו רגע, הזקן שעמד לצד העץ, נשען על מקל, חבורת הילדים שעמדו בפתח חנות מצרכים..."