סופר נעלם ומותיר אחריו עבודה בלתי גמורה ושאלות בלתי פתורות; בחורה שאינה מצליחה לשכוח זכר טראומה ישנה, נאלצת להתמודד עם העובדה שאמהּ הולכת ומאבדת את זיכרונה; נערה עירונית מפתה בּוֹקר מזדקן שאשתו עזבה אותו; חוקר מתאבל מתחיל להמר...

בין השנים 1941-1915, במשך מרבית חייה הבוגרים, נהגה וירג´יניה וולף, מגדולי הסופרים במאה העשרים, לכתוב בקביעות ביומנה. הכתיבה ביומן התנהלה במקביל לכתיבת הפרוזה והפכה לחלק בלתי נפרד מחייה ומגוף יצירתה.

בחצר של גברת ארליך ישנו צמח טורף. שמרית ואביב בני השמונה אינם יודעים את שמו האמיתי ולכן הם קוראים לו "אל תיגע בי".
"תוך כמה זמן העלים שלו ייפתחו?" שואל אביב את שמרית, והיא משיבה, "לא יודעת. אולי הם לא ייפתחו לעולם."

זהו סיפור ילדותה של שמרית במושב דתי בשנים שאבי טולדנו היה כוכב עולה. זהו סיפור נעוריה באולפנא דתית בשנים שהמילה הומו הייתה קללה. זהו סיפור בגרותה בשנים שהכול השתנה.

זהו סיפור על פגיעה מינית שעברה כילדה והשלכותיה על שנות התבגרותה ועל הבחירות שלה כאישה בוגרת, כאם וכרעיה.

סיפור שמבקש לעורר מחשבה על האופן שבו חוויות קשות נחקקות בנו ועל האופן שבו אנחנו מתקשרים עם היקרים לנו ביותר.

סבתא שנאה עקרונות. בעיקר עקרונות של אנשים אחרים.

רומן ביכורים מקורי רב־עוצמה, משולב בניצוצות ליריים ובאירוניה זרועת הומור שחור, על ריצה, על ג´ז, על הגולאג הסיבירי ואירופה השסועה, ועל הרצון הנואש לתפוס את הרגע

באמצעות מכתבים ומיילים הממוענים לג´ולי – אותה איננו פוגשים כלל – מגולל הספר, את קורותיהם של בני משפחת פלר על פני שלושה עשורים.