רומן המספר את סיפורו של צעיר ישראלי הנוסע לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות בחיפוש אחר זרות, ומוצא אותה בכמויות מסחריות, בעודו מגלֵה ש"אמריקה איננה קיימת אלא כחלום, כסיפור, כפרקים בתוכנית טלוויזיה". 

בתנופה ובעדינות שולחת אלומה לב יד חשופה אל עומק החומר האפל וכורה בו פחם של זהב. במלוא הדופק הוא מסעה של הנפש בחיפוש אחר האהבה ואחר הבית. כאשר מתגלה כי המסע ארוך מן הצפוי, מחליטה הכותבת להתמסר לדרך ובוחנת בפיכחון ובכנות את הקשר בין רווקות ארוכת שנים ובין כל מרכיבי החיים המושפעים ממנה. התוצאה פורשת לפני הקורא פרגמנטים מדויקים של חוויות ותובנות, המנוסחים בכישרון רב בידי מי שהמילים הן לה ככווייה וכמסנן קרינה כאחד. אך לא רק רווקות ורווקים ימצאו את עצמם בספר זה; כל מי שידע בחייו צמא אמיתי מהו יגלה בו באר לשאוב בה מים רבים להרוות את צימאונו.

"רזית נורא. זה החמיא לך. אבל איך אדם לא נוגע, ומצליח להכניס לגופו קצת אנרגיה טובה? רציתי לשבת לידך ולהאכיל אותך כמו תינוק עם סינר על צווארך. אווירון אווירון תפתח כבר את הפה שלך. תרצה עוד... תתלכלך. תיהנה ממה שמוגש לך. בכפית, הייתי מאכילה אותך. בכפית ועוד אחת מגישה לך. היית עצור. היית אצור. אז באתי אליך, גברת עם סלים. כמו איזו זקנה עם שקיות ניילון עמוסות לעייפה. ניסיתי שזה יהיה אלגנטי, אז שקית של בית האופנה ´מנגו´ כיכבה. צילמתי אותה. צנצנות צנצנות סחבתי לך. ואספת אותי. ונישקת אותי. והרחתי אותך. וחייכתי לך. ורציתי לבכות לידך. והחזקתי את עצמי כדי לשמח אותך. וככה, באתי ברביעי לקראתך. ושמחת בי נורא. והקשבת לי בשקיקה (למרות שלפעמים ברחת לסיגריה שלך וללבד שלך. ראיתי, ואני יודעת, אבל מילה לא אמרתי לך), ושתינו קפה. ואני אכלתי גם עוגיית ריבה קטנטנה. וקרני הבוקר והשמש והשקט עטפו אותנו. ואני ראיתי אותך. מקווה עכשיו שתיכנס בך קצת שמחה."

ביום בהיר אחד, מגלה מנהל סניף בנק בתל אביב שמישהו פרץ לחשבונו האישי והעביר ממנו הון עתק לבנק בשוויץ.

הבן הטוב, ספרו הרביעי של שי גולדן, הוא מסע מרגש ומתעתע הנושא אותו ואת אחיו מבית היתומים אל חדרי ליבה של משפחה אחת, המשפחה שלהם. בישירות מסוגננת פורש שי גולדן בפני הקורא את נבכי נפשו ואת מבוכי משפחתו, על שקריה המוסכמים, אמיתותיה הכמוסות וסודותיה הגלויים. זוהי יצירה מפתיעה המשלבת בין הכנות החושפנית של הוידוי, עוצמתה המטלטלת של האוטוביוגרפיה ומורכבותו של הרומן.