בכתיבה פואטית כמו אגדה עתיקה, מתאר לנו אלי שיש, ברגישות רבה  את מסעה הפיזי של עדת ניצולים בים הגדול כאלגוריה למסע רוחני.

מר למפל, המורה המיתולוגי של מקס ומוריץ ביצירתו האלמותית של וילהלם בוש, הוא גיבורו השלישי של גדעון הרן, יוצרם של מר עכבר ואליזבטה שנחשפנו אליהם בספרו הקודם וזכו להצלחה רבה. זהו ספר שני בטרילוגיה שבורא הרן על גיבורי ילדות צדדיים, שהוא משתהה עליהם וחושף את עולמם ופנימיותם האינסופית בכוח דמיונו הפראי.
גם בנובלה זו בונה הרן נדבך חדש על פני נדבך קיים השאוב מעולם הילדות המוקדמת כבסיס להמצאה ולקלקול. דמות המורה השמרן, האדוק, הצבוע, מתגלגלת מן הגרמנית אל העברית ומפני השטח הילדותיים אל מרחביה העמוקים. למפל של הרן הוא חולם מיוסר, העסוק בחשבון נפש בלתי נגמר וברצון להגשים סופסוף תשוקות אמנותיות וארוטיות שהשנים המיתו. יכולת הסיפור המקורית של הרן מתגלה שוב כפלנטה נפרדת, ייחודית מאין כמותה, של מחשבה, אסוציאציה ובריאה יש־מאין. ושוב מככבת בחזית וברקע המוסיקה כמנוע מופלא לכל זה, אך לא רק בזכות יצירותיהם של בריטן, שוסטקוביץ ועוד המשתרבבות פנימה, אלא, ובמיוחד, בזכות המוזיקה החדשה שיוצר הרן בכוח התחביר יוצא הדופן שלו שעולה כאן שלב.

אנה, רווקה מופנמת בשנות הארבעים לחייה, מתאבלת על מות אמהּ קלודיה בבית ילדותה על תכולתו עמוסת הזיכרונות. בעזרת תצלומים וחפצים טעונים, שהיא מתבוננת בהם כמבעד לזכוכית מגדלת נפשית, מתחקה הבת אַחַר דמותה הססגונית והחמקמקה של האם, מנעורי הזוהר האגדיים שלה בקהיר, דרך  חייה בארץ ונסיונותיה לשחזר איזה ´זוהר´ מדומה באמצעות קשריה עם גברים מזדמנים, ועד לזקנתה מכמירת הלב.

שבעה אנשים נפגשים בימי רביעי בערב בחדר ישיבות בקומה העשירית בבניין משרדים ברמת גן. אין להם דבר במשותף חוץ מהיותם הורים - הורים לא מספיק טובים כך נראה להם. הם מחפשים משהו, לא ברור מה. תשובות, עצה טובה, אולי גאולה.

זהו סיפורם של בני זוג ששלוות חייהם מופרת כשמתגלה באיחור רב שהבעל חלה בסרטן.

מה הטעם בכל הידע שרכשתי אם הוא לא עוזר לי כשאני צריכה אותו? זה מה שחושבת הגיבורה של הסיפור שלפניכם.