במשמרת הראשונה שלה כגינקולוגית אחראית מיילדת ד"ר הילה קדם תשעה תינוקות, וכולם מתים. עד מהרה מתברר שכל התינוקות ברחבי תבל נולדים מתים, ושזה מספר שעות לא דווחה ולו לידת-חי אחת. יפתח, בחור ישיבה נסער אך חדור אמונה, סבור שזרע שתרם הוא שיביא גאולה לעולם שנדמה כי אבד בו כוח הבריאה. הוא מגלה שזרעו הגיע אל הדר להב, בת הזוג של הרופאה הילה, ומתייצב בביתן של השתיים מיד לאחר שניחתת המכה הנוראית על האנושות.

בשמונה בערב נפגשים גדוד ה´ במבנה של השבט של הצופים ויוצאים בטור אל עבר חוף הים. א"ש לילה ראשון שלהם, והמדריכים מלמדים אותם את הכללים.

בן עשר צועד על קרקע, מימינו עצים, מתחתיו שביל לח, אבנים, באוזניו יללות זאבים. זאבים נעים בלהקה, הוא יודע. יש להם מנהיג.

מה שונאים הירושלמים בירושלים? את כל מה שיש בה. שונאים את הזבל שפולש לחייהם, כאילו הוא משריץ ומתרבה מבין הסדקים. שונאים את האור שחושף כל נקבובית של טינופת, את הממזרים שגרים ברחובות, את השתיינים חסרי הבית שכמו לטאות נחים בצִדי המדרכות. את הקבצנים הירושלמים הם שונאים, את התיירים המצווחים, מעוררי החֵמה. שונאים את הרעש, את הצעקות, את הטירוף שמבעבע ועולה על גדותיו. שונאים את אנשי הציבור, את הפילנתרופ

מצד אחד של השולחן חוקר נחוש לגלות את האמת, ומצד אחר שניים שנחקרים על אשמה אחת נוראה: שליחת מאות אימהות יהודיות עם ילדיהן הקטנים לכליאה בבסיס צבאי נטוש, בלי אוכל ומים ובלי יכולת לצאת. שומרים הוצבו מחוץ לדלתות הנעולות וסירבו לפתוח אותן.

זה אחר זה משמיעים שני הנחקרים את תשובותיהם, מגיבים האחד על דברי האחר, נפתחים ומודים או מסתירים ומשקרים: לחוקר, ולא פחות מזה לעצמם. איש מהם אינו נקי כפיים, איש מהם אינו פושע; בנסיבות שפעלו בהן, אולי אין אדם בעולם שיישאר טהור.

גם קולותיהן של שלוש אימהות נשמעים כאן – מתוך אימת העקירה ומלחמת ההישרדות שהכול מותר בה – וגם קולה של ילדה אחת שעוברת מה ששום ילד בעולם אינו אמור לעבור.

מיכאל קריגר רוצה להיות סופר, או לפחות לגמור את החודש מעבודות שקשורות בכתיבה.

יומני המוח של מר זנגביל מתעדים צמרמורת קיומית ועד צמרמורת קיומית מאה