"כשאוהבים, השמש הרגילה צהובה מהרגיל והציפורים הרגילות שרות מקסים. אבל כשעצובים השמש מסנוורת, באסה, והציפורים האלה עושות לי חור בראש... את העולם לא רואים בעיניים, מכיוון שהעיניים רואות את מה שמראים להן."

 יודעם המעיינים ואפילו הקורא הפשוט שיצירת פירוש חדש למקרא היא מעשה לא פשוט הזקוק לשפע ברכות שמים

מחזור תפילה חדש, הלכתי, שיוויוני והכי ישראלי שיש. מחזור תפילה לראש השנה עם הסברים, הנחיות ופירושים.

ספר זה מציע מפגש ייחודי וראשון מסוגו בין הפילוסופיה של השפה הטבעית, התפתחותם של מושגים והתלמוד הבבלי. לטענת המחבר בעזרת השפה הטבעית, ובמיוחד באמצעות האופן שבו מושגים נטענים במשמעות, ניתן לברר לעומק את הדינמיקה של ההתפתחות וההתהוות של קונספציות הלכתיות. הספר מציע כלים מתודולוגיים ופילוסופיים לבירור התפתחותו של השיח התלמודי ונחשפת בו הפילוסופיה של השפה התלמודית. במילים אחרות: מתברר ההיגיון התלמודי.

השפה הטבעית היא שפה דינמית ומתרחבת, וכך גם השיח התלמודי. הסוגיה התלמודית מעניקה למושגים המרכיבים אותה משמעות חדשה, המובילה למסקנות מרחיקות לכת שהתפתחו כמו מאליהן. המחבר מראה כי שתי פילוסופיות פוסט-ויטגנשטייניות מרכזיות של השפה הטבעית, משמשות יחד מצע להבנת התהוות השיח התלמודי. השיתוף בין שתיהן מספק מגוון של אפשרויות להתפתחות קונספציות תלמודיות שבהן אילוצים ומחויבויות מן העבר משתלבים בשיח של מושגי הווה. ניתוח הדיונים התלמודיים לאור שתי התפיסות הפילוסופיות הללו מלמד לא רק על היגיון תלמודי ייחודי, אלא גם מדגיש נקודות תורפה בפילוסופיה של השפה הטבעית במפגשיה עם שיח שבו מחויבות למסורת חזקה ורבת גוונים מתקיימת תוך כדי דיון עכשווי יצירתי. התלמוד הבבלי משמש אפוא, בשפות השיח התלמודי, גם מצע לבחינת גבולותיהן של פילוסופיות שפה מרכזיות.

כל אחד ממקומו מתייחס לממד המעשי, היומיומי, של החוויה היהודית מנקודת מבט מסורתית.

אסופת המאמרים המוגשת בזה כוללת חלק ממאמריו של פרופ` משה בר ז``ל שנתפרסמו בחייו. במחקריו הוא דן בתולדות עם ישראל בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד בארץ ישראל ובבבל. הוא היה מחשובי החוקרים של תקופה זו ותרומתו רבה להבנת התהליכים ההיסטוריים בתקופה הנידונה.