נוצה וכפתור, סיכת פרח וספל תה – אנתוני פרדיו הקדיש את חייו לאיסוף חפצים אבודים מעין אלו.

חייו ומותו של השיח´ מחורץ-הפנים
כחרוזים בשרשרת נמסרים הסיפורים ב"הזיכרון שוחח איתי והסתלק".

שני אנשים נמצאו מתים בבתיהם, בשני המקרים נראה שהתאבדו. אולם נסיבות המוות, וסימן קטן ומסתורי שנמצא לצד הגופות, גורמים לאדמסברג לחשוד שמדובר ברצח

בלזק מספר את סיפורו של Z מרקאס, עיתונאי שקופץ לבריכה העכורה של הפוליטיקה ומנסה לשנות אותה,

היא הייתה יפהפייה בכל התמונות, אבל היה בהן גם משהו אחר. מעין עצבות שהקשתה עליי להביט בהן, אך גם לא הניחה לי להסב את מבטי. גם היא, כמוני,לא רצתה לשחק במשחק הזה.

"מה היה קורה אם מישהי סירבה לשחק?"

"אני לא יודעת, מלמלה דילן ."אף אחת לא סירבה אף פעם".

"אמיליה לא קפצה", מודיע המסרון האנונימי שמקבלת קייט זמן קצר לאחר מותה הטרגי של בתה, אמיליה.

איזו בושה נוראה הניעה את אמיליה לקפוץ מגג בית הספר הפרטי שבו למדה ?ואם באמת לא קפצה, אילו אירועים נסתרים הובילו למעשה האכזרי שעלה לה בחייה?

קייט נוברת בהודעות הדואר, במסרונים ובסטטוסים של בתה. עקב בצד אגודל היא משחזרת את ימיה האחרונים והקשים מנשוא.

מה מסתתר בתהום הנפערת בין דמותה המוכרת של אמיליה – בת מסורה, חברה טובה, תלמידה שאפתנית – לבין חייה הסודיים? האם היה אפשר לבחור בדרך אחרת?

רומן ביכורים מבריק ומותח, המזכיר לכולנו עד כמה אנו תלויים בחסדיו של הזיכרון. זהו ספר שנון,

מה קורה כשמאבדים את כל מי שהבטיחו לנו שיהיו שם תמיד בשבילנו?
איך נגן על הרסיסים המעטים שנשארו מלבנו השבור?