שמעון פרס מודאג. עתידה של המדינה הציונית-יהודית-דמוקרטית עוד לא הובטח. את הפתרון הוא רואה במדינאות אמיצה הקוראת את המציאות. ערגתו לדוד בן-גוריון היא בעיקר ערגה למנהיגות בעלת מודעות היסטורית וכושר הכרעה.

"בילדותי היתה אפרידר מקום בלתי-מושג, מעבר לגבול. כדי להיכנס לשכונה היה עלינו להסתנן בדרך לספרייה העירונית. כנער עבדתי בבית הקפה במרכז אפרידר, פעם כשוטף כלים ופעם כעוזר למוכר המזכרות לתיירים בקפה ´מעדן´. כשהייתי סטודנט טיילתי עם כלתי יפעת בשכונה. יחד חלמנו לקנות בה דירת חדר וחצי. עכשיו אנחנו רוכשים את החברה שבנתה אותה, וזוהי רק ההתחלה".

מהולדתו שבארפוד, מרוקו, דרך ילדותו במעלות ועד לנערותו באשקלון, אלי אלעזרא לא אפשר לקשיים לעכב אותו ולו לרגע, ובעשר אצבעותיו בנה אימפריה כלכלית. בעזרת חוש עסקי נפלא, יצר יזמות יוצא דופן ומוח חריף, ותוך הפעלת מהלכים אסטרטגיים מחושבים, הוא התקדם מעסקה לעסקה ומרכישה לרכישה, עד שהגשים את חזונו והפך לבעלים של חברת הנדל"ן "אפרידר", חברת הליסינג והרכב "אלבר" ו"הכשרה חברה לביטוח".

בריח הגויאבות הוא מתאר בשפה ציורית ועשירה את הדרך הארוכה והמפותלת שעבר ומספק הצצה ייחודית אל אחורי הקלעים של העולם העסקי הישראלי ואל הנתיבים להצלחה: המשאים ומתנים המתישים, התרגילים הקטנים והדרך לצלוח משברים.

"הטעם האמיתי להחלטה להעלות את סיפור חיי על הכתב היה הרצון לפתוח צוהר למי שנמצאים במקום שבו אני עצמי הייתי לפני מעט יותר מעשרים שנה", כותב אלעזרא, "ולומר לבן או לבת מיישוב בפריפריה או מעיר גדולה במרכז: אתם יכולים. אם תרצו, אם תהיו מוכנים ללמוד ולעבוד קשה, בשום שכל, בקור רוח, בנחישות ובצניעות – תוכלו להצליח".

מהי המהפכה העצומה שהביא עלינו פרויד לפני מאה שנים? מהפכה בדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו, מדברים על עצמנו ועל העולם? בדרך שבה אנחנו מפרשים אמנות וספרות, מנסים להבין היסטוריה ופוליטיקה, ומה לא?

סיפורו של ילד צנום ולא מתבלט, שהפך בכוח רצונו לאלוף מירוצי האופניים הגדול ביותר של זמנו; המחזיק עד היום, 70 שנה לאחר שהושג, בשיא שלא נשבר.

סיפור חייה של דפנה מאיר

אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, ובנו הבכור אסף, שהלך בעקבותיו והיה לטייס אף-16, לא קיבלו דבר כמובן מאליו. בבחירות האמיצות והנחושות שעשו בחייהם נתנו תשובה ניצחת לשאלות קיומיות שהעסיקו אותם וטרדו את מנוחתם.

יאן קרסקי, שמו המחתרתי של ולדיסלב קוז´יילבסקי, היה חייל נועז במחתרת הפולנית, ארמיה קריובה, ושליח המחתרת.

משה בניטה מספר על בנו, נועם אליה, שחלה בסרטן מסוג אלים במיוחד. בתיעוד אותנטי,