יום לפני שנפטר באופן פתאומי הגיע אריה לביקור אצל אחיו. כשנפרדו נתן לו פיסת נייר שעליה כתב בכתב ידו כמה שורות בלתי מובנות:

“אריה עמית (טפר) חשבון נפש:
רֻסְתַּם הרג את בנו סֻהְרָאבּ ואני לסוף דרכי. זקן. והם השלושה מיגור שאני שכלתי. צעירים לנצח. אנצור את זכרם בסוף הדרך. הנה הם שם.
שלושה פרשים עזי נפש. רוכבים הם לנצח בעמק הקישון...“
שנים אחר כך מתגלה הפתק במקרה על ידי אחד הנכדים וסקרנותו ניצתת. יחד עם חבריו לכיתה הוא מנסה לפענח את תוכנו המסתורי ונחשף לסיפורו של אריה, אחי סבו.

הסופרת יונה טפר, בת משפחה של אריה, מגוללת את קורותיו כפלמ“חניק צעיר; לוחם ללא חת; אדם מופנם וצנוע שפיו ולבו שווים; סייר מחונן שהכיר את כל שבילי הארץ. דרך סיפורו נפרשים אירועים מתקופת מלחמת השחרור שבהם השתתף – פיצוץ גשר אלנבי, קרבות גוש עציון, המאבק על פתיחת הדרכים לירושלים הנצורה, גילוי תוואי דרך בורמה ועוד. בכל האירועים משתקפת אווירת התקופה שבה נלחמו צעירים מעטים ונחושים על עצמאות המדינה.

ספר זה מקיף את כל הנושאים שעסקתי בהם: חינוך, עלייה וקליטה לאורך הדורות בישראל, יחד עם סיפור חיי האישיים הנוגעים לנושאים אלה ממש".

איש ליד מכונה, האוטוביוגרפיה של סטף ורטהימר, איננו רק סיפור חיים מרתק וסוחף של אדם שהצליח להגשים חלום. הוא גם שיר הלל לאדם העובד, קינה על האפשרויות שהוחמצו והילדים שעזבו אותנו לחו"ל, ותוכנית פעולה מעשית, כמעט מתבקשת, להחזרתו של המפעל הציוני לפסי היצירה והעבודה, לאיחויים של כל השסעים בחרה הישראלית, ולשיקומו של האזור כולו. המוזר, במקרה של סטף ורטהימר, הוא שלכל המילים הגבוהות הללו יש קבלות בשטח.

צילה חיון שבה עם משפחתה, מחופשת קיץ על שפת הים. צרור יריות קורע את שלוות הנסיעה הלילית הביתה. צילה נפצעת אנושות....

משה דיין הוא שם ידוע בארץ ובעולם. בקרב רוב הישראלים שמו מעורר רגשות עזים, קיצוניים אפילו.

יובל שנים לצידו של תת-אלוף אורי בן-ארי

חייה ויצירתה של עמליה כהנא-כרמון